*לפגוע במישהו בכוונה או בטעות – מה יותר חמור? / פרשת נצבים*

לכאורה שאלה מתמיהה שכן בוודאי פגיעה בזדון חמורה יותר ואמורה לגרור עונש כבד יותר מאשר טעות אנוש. גם בקשת הסליחה מחבר בטענה ש:'זה היה בכוונה' תזכה ללעג או כעס.

אך יש זווית אחרת לסיפור.

לפני מספר שנים, בהיותי רב קהילה, ניגש אלי אדם בבית הכנסת וסיפר לי כי הוא חש פגוע ממני. מילותיו הפתיעו אותי עד מאד שכן היה זה אדם נעים הליכות שכל הדיבורים שלי איתו לאורך השנים היו בחביבות יתירה. והנה הוא טוען שפגעתי בו ואני לא יודע על מה ולמה. בקשתי שיאיר את עיניי. וכך אמר: לפעמים שאתה נכנס לבית הכנסת ומשיב שלום לכל אדם בפנים שוחקות אתה לפעמים מדלג עלי. כמו שאינני קיים. ניסיתי לשחזר במוחי את הסיטואציה אותה הוא תיאר וגיליתי שהוא צודק. אכן לא ניגשתי לומר לו שלום אך היה זה מפני שחשבתי, או יותר נכון, דמיינתי, שארשת פניו שדרו שאניח לו לנפשו, שלא אטריד את מנוחתו או הכנתו לתפילה. וטעיתי.

בקשתי סליחה וגם הודתי לו על החסד שעשה עמי בכך שהאיר לי מעשה פוגעני שלא ידעתי שאני עושה.

הוא סלח ונפרדנו כידידים. אך המחשבה על כך ששנים הוא 'סוחב' את הפגיעה הזו מבלי שבכלל ידעתי, הטרידה מאד את מנוחתי.

פגיעה מכוונת באדם אפשר לתקן. ניתן לתחם מה עשיתי ומתי ולמי. אולם כאשר אדם פוגע במישהו בטעות הוא אפילו לא יודע מכך וממילא לא יכול לתקן את אשר עשה.

יתירה מזאת, כאשר הדבר יובא לידיעתו ישאל את עצמו האדם: מי יודע עוד כמה פעמים התנהגתי באופן פוגעני ואפילו לא ידעתי מזה (!) מי יודע כמה אנשים נפגעו ממני ואינני יודע אפילו ממי לבקש סליחה ומחילה (!)

תובנה נוראה זו מעלה את השאלה כיצד אפשר לנסות ולתקן את הפגמים שבי שאני אפילו לא יודע עליהם?!

בפרשת נצבים נאמר "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת".

לפי פירוש רש"י מדובר בחטאים שאדם עושה בחדרי חדרים והתורה אומרת שעליהם אין החברה נענשת ואין ישראל ערבים לאותו מעשה מפני שלא היה להם כל דרך למנוע אותו.

אולם לפי הרמב"ן מדובר באותם חטאים שנסתרים אפילו מהאדם העושה אותם. המילים "הנסתרות לה' אלוקינו" הן למעשה פניה לקב"ה בבקשה: בשביל לתקן את הנסתרות אנחנו צריכים את העזרה שלו.

'לב טהור ברא לי אלוקים'. תיקון הנסתרות דורש טיפול עומק, שינוי מהותי של המנגנון, של הלב. ככל שהלב יהיה טהור יותר כך נפחית את הפגיעות הלא מכוונות שלנו.

בהמשך הפרשה, התורה מבטיחה לנו 'ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך'. בשביל 'מילת הלב' אנחנו צריכים סיעתא מצופה כל נסתרות.

 

*שבת שלום,*

*שראל*