הקריאה לשלום, פרשת שופטים

*הקריאה לשלום, פרשת שופטים*

קריאת השלום של התורה מהדהדת בעולם. מוסר המלחמה של התורה מחייב קריאה לשלום לפני שבוחרים באפשרות המלחמה. לפי הרמב"ן והרמב"ם הכוונה לא רק למלחמת רשות אלא גם למלחמת מצווה, היינו כלפי שבעת העמים שישבו בארץ כנען באותה העת.

שלוש הערות מעוררות מן המדרשים:

1.         השלום הוא לא רק השגת כניעה בדרך מחויכת אלא הוא ערך העומד לעצמו. ועל כך אומר המדרש: "גדול השלום, שאפילו עשה אדם כמה מצוות ולא עשה שלום – אין בידו כלום" (דרך ארץ זוטא).

2.         השלום נועד לא רק עבור העם אשר לו אנו מציעים שלום במקום מלחמה; דרך השלום עדיפה גם עבור עם ישראל עצמו ועל כך אומר מדרש אחר: "אין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום. מנין? שנאמר: הנני נוטה אליה כנהר שלום" (דברים רבה, ה).

3.         מצוות השלום נולדה כתוצאה מהתעקשותו של משה רבנו. הקב"ה ציווה להילחם בסיחון עד חרמה, ואילו משה רבנו התעקש ושלח שליחים להציע להם שלום. "אמר לו הקב"ה: "חייך, כשם שאמרת, כך אני אעשה, לכך נאמר: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (תנחומא, פרשת צו).

ללמדנו שלא מחכים לשלום אלא רודפים אחריו ומשיגים אותו.

עומדים אנו בפתחו של חודש הרחמים והסליחות ושמא נכונים הדברים גם במישור שבין אדם לחברו בין אדם לעצמו.

בכל פעם שאנחנו פוגשים אדם ואומרים לו 'שלום' אין זה רק מפני הנימוס; אנחנו קוראים לו לשלום. אנחנו פותחים בדרכי שלום. מזמינים אותו לתוך מפגש ושיח ומאור פנים שמגיע מתוך שלום ומבקש ליצור שלום. אהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום.

גם עם "יצר הרע" צריך כל אחד לפתוח בקריאה לשלום לפני שיוצא למלחמת חורמה. בשם הרבי מקוצק אומרים שכאשר אדם שובר את היצר אז עכשיו יש שניים. בחסידות מבקשים להבדיל בין היצר לבין הביטוי הרע שלו. את הרע צריך לזרוק אבל עם היצר עצמו, עם כח היצירה וכוחות החיים צריך לעשות שלום. אחת ממשימות חיינו היא להצליח למנף ולנתב את כוחות החיים כולם לדרך הקדושה והטהרה.

*שבת שלום וחודש טוב,*

*שראל*