'אִם כבנים', פרשת ראה, ר"ח אלול
הרב שראל רוזנבלט,ראש כולל החכה בישיבת מחניים
'אִם כבנים', פרשת ראה, ר"ח אלול
הזהות של כל אדם בתוך ביתו מורכב משני פנים – הוא גם פרט מצד עצמו, צלם א-לוקים עם שאיפות ומאוויים ייחודיים. אך האדם בביתו הוא גם חלק ממשהו גדול. אבא או אמא, בן או בת, אח או אחות. בשיח זכויות הפרט והאינדיבידואליזם הקיצוני מועצם בעיקר הצד הראשון וזה עשוי להפוך את המרקם המשפחתי לסוג של שותפות עסקית, ליחסי קח-תן. אולם כאשר הזהות השניה מועצמת לא רק היחד משתנה אלא גם חייו של הפרט.
בפרשת ראה משה רבנו מדגיש שהיחס בין עם ישראל לבין הקב"ה הוא לא רק שותפות בברית ולא רק כעבדים לפני מלכם אלא "בנים אתם לה' א-לוקיכם" (דברים יד,א). אנחנו בנים של הקב"ה והוא אבינו. העמדה העקרונית הזאת גוזרת הוראה מעשית: "לא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת".
על פי הפשט גדידה היא שריטה ופציעה של הגוף מרוב הצער על אדם שנפטר. ולפי דרשתו של ריש-לקיש "לא תעשו אגודות אגודות" כלומר ישנו איסור להתפצל, כלומר אסור שבאותו בית דין יורו שתי הוראות הלכתיות מנוגדות מפני שזה מפריד את העם והתורה עצמה נראית חלילה כשתי תורות.
מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?
מצינו שלושה פירושים שונים:
- ייצוגי (רש"י) – "לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים". בני המלך הם אנשים ייצוגיים ולכן יש סטנדרט של אסתטיקה, יש קוד לבוש וניראות שמכבד את בית המלכות.
- חיבוק (רמב"ן) – הקב"ה תמיד עם ילדיו, הוא לא עוזב אותם לעולם "לבלתי ידח ממנו נדח" ולכן הגם שבכי על אדם שנפטר הוא טבעי ואנושי, אין להגזים בביטויי אבל שפוגעים בגוף מפני שהקב"ה תמיד נשאר איתנו, ולא עוזב אותנו, ומחבק ואוסף ומנחם.
- שלום (מהר"ל) – כמו שאיננו פוצעים את הגוף כי אנחנו בנים למקום, כך אין לפצוע את גוף האומה. לא רק האדם הפרטי הוא בן של הקב"ה אלא כולנו יחד בנים ובנות של הקב"ה וזה קושר אותנו בקשר משפחתי שאותו אין לפרום.
בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, אנחנו שבים לקב"ה ושבים אל עצמנו, אל מי שאנחנו, אל השאיפות והחלומות ומה שצריך עוד לתקן.
הזהות שלנו כבנים משתלבת אל תוך תהליך התשובה:
- שיטת המוסר של 'הסבא מסלבודקה' דבקה בהעצמת הדימוי העצמי שלנו. אדם שהוא בן של הקב"ה צריך להיות נאמן למשמעות והמחוייבות הגלום בזהות זו. ישנו יופי פנימי, אסטתיקה של המידות. בן של מלך ראוי שיתנהג ויהיה בעל מידות כמו המלך.
- למרות הנפילות ופספוסים, הקב"ה מחבק אותנו ואוסף אותנו גם מהמקומות הרחוקים ביותר. "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". ישראל אע"פ שחטא, ישראל הוא. הקב"ה כאן להורות דרכי תשובה ולשדר אלינו אהבה שתתן כח לשנה נוספת של התקדמות והשתלמות.
- בן אדם לחברו – דווקא מתוך תודעת בנים למקום אנחנו יוצאים באלול לשדה. לא רק למצוא את המלך אלא גם כמו יוסף הצדיק שאמר "את אחי אנוכי מבקש". לבקש את אחינו, לשוב לאחדותנו.
"ואם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים".
שבת שלום,
שראל