ד"ת פרשת דברים ושבת חזון

אפשר אחרת, דברים 'חזון', ערב ט' באב תשפ"ב

נאומו של משה רבנו בתחילת ספר דברים מבקש לסכם ארבעים שנה של נדודים, עליות ומורדות, הצלחות וכישלונות, מרדים ומלחמות. ומיד בפסוק השני של הפרשה מזכיר לנו משה שערבות מואב על סף נהר הירדן הוא בסה"כ 'אחד עשר יום מחורב'. מסע ארוך של ארבעים שנה יכול היה להיות רק אחד עשר ימים. 

דברים אלו אינם רק בגדר תוכחה אלא גם ללמד אופטימיות ותשובה – אפשר אחרת. משה מבקש להזכיר שיעדים גדולים ורחוקים יכולים להיות קרובים ובהישג ידינו אם רק נרצה אותם ונהלך בדרך הנכונה. 

במוצ"ש יחול תשעה באב. בשנה רגילה היינו אוכלים סעודה מפסקת בצמצום ובעצב, לא כן בשבת זו. על הסעודה שלישית בשבת אומרת הגמרא: "ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו" (עירובין מא וכן בשו"ע תקנב).

מדוע בחרה הגמרא בדימוי של סעודת שלמה? זה לא רק כדי לתאר שפע אלא כדי שנבין את שפע החיים של בית המקדש. כדי שניכנס לתשעה באב לא מתוך תחושת חוסר וחורבן ועצב אלא דווקא מתוך דמיון מודרך של סעודת חנוכת המקדש על מנת שנוכל לחוות מעט מזעיר מה זה מציאות של בית מקדש ונרצה אותה. שנבין שאפשר אחרת ונבחר את הדרך הנכונה. 

גם את המחשבות והדיבורים בשבת הקרובה ובפרט בסעודה שלישית אפשר לכוון לא למשמעות החורבן והחוסר אלא ליצירת אופק של מה זה כן בית מקדש, איך נראים החיים. לא ע"י טיפול בפתולוגיות שתוקעות אותנו אלא ע"י פסיכולוגיה חיובית שממנפת את החוזקות שלנו ע"י טיפוח הרצון והתיאבון לעולם שלם ומתוקן יותר.

_*שבת שלום,*_

_*שראל*_