"לא יחל דברו" -פרשת מטות

 

מספרים על ראש הממשלה המנוח לוי אשכול, שכשהיה שר אוצר הבטיח לציבור הבטחות כאלו ואחרות- כדרכם של פוליטיקאים. לאחר מכן כששאלו אותו מדוע אינו מקיים את מה שהבטיח, אמר: "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".

זה היה בשנות הששים, ואפשר היה לחשוב שזו מחלת ילדות של מדינה צעירה. אבל חלקנו זוכרים את ג'ורג' בוש ב 1988, בתור סגן נשיא שמתמודד על נשיאות ארה"ב, שאומר- Read my lips- no new taxes. שנתיים אחר כך בתור נשיא, ב 1990, הוא כמובן מעלה מסים. וכשקלינטון התמודד מולו ב 92 זה היה אחד הציטוטים שחזרו שוב ושוב כדי להראות שאי אפשר לסמוך עליו.

לצערי, ככל שהשנים עוברות- אנחנו מתרגלים שלא לקחת הבטחות של אנשי שררה- פוליטיקאים בעיקר- ברצינות. תמיד יכולים להיות תירוצים. הבטחתי, אבל לא נתנו לי להוציא לפועל; הבטחתי, אבל בינתיים כבר עזבתי את התפקיד; הבטחתי, אבל החלופה יותר גרועה, ועוד ועוד. אף אחד היום כבר לא מתרגש מהבטחות שלא קוימו.

אמנם במדינת ישראל נשברו שיאים בהפרת הבטחות בחירות על ידי פוליטיקאים שנתמנו לראשי ממשלה, שמוטטו לחלוטין את האמון הבסיסי שבין הבוחר לנבחר, ועל כך יש להצר מאוד.

רמז לתופעה ניתן למצוא בפרשה שלנו, פרשת מטות, הפותחת בנושא הנדרים והשבועות:

וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה ה'׃ אִישׁ֩ כִּֽי־יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽה' אֽוֹ־הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל־נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכׇל־הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַעֲשֶֽׂה׃

אנו לומדים על הכח של הדיבור. יש לו, לדיבור, כח עצום, כח ליצור דברים. ליצור איסורים ומצוות ממש! אם אני אומר על משהו שהוא אסור עלי- הוא אסור עלי כמו טרף, כמו כל איסור שהתורה אסרה.  רגע לפני כן זה היה מותר- ועכשיו זה אסור. ואם אני נשבע שאני אעשה משהו- אני חייב לעשותו.  זה כמו מצווה. רגע לפני כן לא הייתי חייב, ועכשיו אני כן.

ומי שייצר את כל המערכת הזו של מצוות ואיסורים הוא לא אחר מאשר- אני. בכח הפה והדיבור שלי.

אבל, מדייק החת"ם סופר ואומר- לא סתם הפרשה פותחת "וידבר משה אל ראשי המטות", מה שלא קורה בדרך כלל; על פי רוב הדיבור הוא אל כלל ישראל. השינוי בפרשתנו, אומר החת"ם סופר, הוא  כי ראשי המטות- קרי, המנהיגים- נוטים יותר מכולם לפזר הבטחות ולא לקיים. וזו בעיה גדולה, כי זה "יחל דברו", לעשות מדבורו חולין, לחלל. ויש בזה גם חילול השם.

אבל האמת היא שכולנו צריכים להקפיד בזה, לא רק המנהיגים.

התורה אומרת "מאזני צדק אבני צדק והין צדק יהיה לכם" (ויקרא יט, לו), ודרשו חז"ל: "מה תלמוד לומר הין צדק....אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק" (בבא מציעא מ"ט ע"א)

כל האמון בין אנשים שעושים עסק בנוי על זה. כן זה כן, לא זה לא. התחייבויות יש לכבד. רק אחר כך מגיעים עורכי הדין שמכניסים את הכל לסעיפים בחוזים ומגנים על הלקוח שלהם.

אבל גם בבית, ואפילו הבטחות לילדים קטנים יש לקיים: "ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא" [לא יאמר אדם לילד אתן לך משהו ולא יתן לו,משום שיבוא ללמוד שקר]

אז אם אמרנו לילד "אם תתנהג יפה תקבל ממתק", צריך אכן לתת את הממתק, או לא להתחייב מראש. כמו שאומר קהלת- (ה, ד') "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר- מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם".

ולוואי שנזכה לעמוד בדיבורנו.