בלק וראיה חד-מימדית

בפרשה אנחנו נחשפים לדמותו של בלעם: הרשע, הקוסם, המכשף; הרבה כינויים היו לו, וכולם נכונים. המילה "כשפים" נדרשת ע"י חז"ל- ש"מכחישין פמליה של מעלה". כביכול יש כאן איזה כח עצמאי, שאיתו בלעם יכול לעשות מה שהוא רוצה. ברצותו לקלל- תהיה קללה, ואם ירצה לברך- תהיה ברכה, וזה נראה כאילו ח"ו מכחיש, מחליש, עוקף- את הפמליה של מעלה. את הקב"ה ופמליה דיליה.

בפרשת כי תצא (דברים כג,ו), נאמר:

וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ.

וכך נקרא גם בהפטרה השבת (מיכה ו,ה):

עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל, לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.

ומה שלגמרי לא מובן - איזה כח יש לבלעם שהיה צריך שהקב"ה בכבודו ובעצמו יהפוך לברכה? וכשאלתו של ה"משך חכמה": 'האם עקימת שפתיו הוה מעשה, אם הוא יתברך יברך, מה לנו כי יקלל?!'

על הפסוק "יֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" (כד,טז) - מסבירה הגמרא (סנהדרין ק"ה):

שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה. והיינו דקאמר להו נביא לישראל: 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה'' - מאי 'למען דעת צדקות ה''? אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט! היינו דקאמר ליה בלעם לבלק (כג,ח): 'מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'' - מלמד שכל אותם הימים לא זעם ה'.

בלעם יודע לכוון לאותו רגע שבו הקב"ה כועס על עם ישראל. בכל יום ישנו רגע כזה. זהו הזמן בו מידת הדין מתוחה עלינו, בו המקטרג יכול לפעול. והוא יודע את הרגע.

כלומר: אין לו כח משל עצמו. הקללה שלו היא בעצם היכולת לכוון לזמן שבו הקב"ה כועס, ולעורר את הכעס הזה. כי יש סיבות טובות שבעטיין הקב"ה יכול לכעוס עלינו. אנחנו יודעים זאת היטב... אבל השאלה על מה אתה מסתכל. האם אתה מסתכל על הכלל, או על הפרט. על כל היום, או על רגע אחד של ביקורת.

בלעם הוא "שתום עין". מילולית- יש לו עין אחת. עין אחת סתומה. אבל אונקלוס תרגם: "גּוּברָא דְּשַפִּיר חָזֵי". רואה היטב. ומסביר האור החיים הקדוש: "... שהיה ניכר במעשה עיניו, שכל מקום שהיה מסתכל בעיניו היה לוקה [ניזוק], ולכן היה סותם עינו הרעה לבל יזיק, ואפשר שהיתה לו עין השמאלית מיוחדת לזה"

מי שיש לו עין אחת לא יכול לראות ראית עומק, ראיה תלת מימדית. הוא רואה, ויכול לראות מצוין, אבל ראיה חד מימדית. והמציאות, מה לעשות, הרבה מימדים לה. אז בלעם רואה רק את הרע. הוא רואה רק את הצרות. הוא רואה רק את נקודות החולשה. יש אנשים בימינו שמתפרנסים מהסתכלות כזאת וכתיבה כזאת. נשתדל ללמוד מהסיפור עד כמה חשובה ראיה בשתי עיניים, ראית עומק רב מימדית.