אצטגנינים, נביאים ותפילה

אצטגנינים, נביאים ותפילה

רבים נמשכים לקסם, למאגיה; לדברים נסתרים. גם בתורה יש כל מיני דברים שלא מבינים ברציונל רגיל: ונשאלת השאלה- איך להתייחס לעולם שלם של נסתר? רוח הקודש? כישוף? נבואה?

לא פעם שמענו סיפורים, על אנשים שונים עם כוחות מיוחדים, על טבעיים; לפעמים רבנים, "בבות" ואדמורי"ם; או, להבדיל, אנשים מאומות העולם שיודעים דברים נסתרים, על מה שהיה ומה שיהיה; פעמים רבות הם גם מחלקים עצות והנחיות מה לעשות וכיצד לנהוג.  כיצד להתייחס לזה? האם התורה מכירה בכוחות כאלו?

אנו מאמינים גדולים בנבואה וברוח הקודש. היהדות מבוססת על נבואה ורוח הקודש; נבואת משה ושאר הנביאים.

ויש גם דרך להגיע אל רוח הקודש. גדול תלמידי האר"י, רבי חיים ויטאל, חיבר ספר בשם "שערי קדושה". זה ספר שמסביר איך להגיע לרוח הקודש.

בסך הכל התהליך די פשוט, וניתן להסביר אותו די במהירות: לא לעשות עבירות כלל, (כלום, בכלל) ; לקיים את כל המצוות; ולעשות תשובה מלאה על העבירות שעשינו בעבר. וכמובן, לתקן את כל מידותינו. זה, פחות או יותר, העיקר; ואז מחכים. וזה יכול להגיע, ויכול שלא; "תחילתה עבודה – וסופה מתנה".

וכמו שמבאר הרמח"ל במסילת ישרים: "כי מה שיוכל האדם לעשות הוא ההשתדלות ברדיפת הידיעה האמיתית והתמדת ההשכלה בקדושת המעשה, אך הסוף הוא שהקדוש ברוך הוא ידריכהו בדרך הזה שהוא חפץ ללכת בה, וישרה עליו קדושתו ויקדשהו, ואז יצלח בידו זה הדבר שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות, כי מה שהטבע מונע ממנו - יעזרהו יתברך ויסיע לו." (מס"י פכ"ו מידת הקדושה)

והשאלה הגדולה היא, איך להתייחס לתופעות כאלו שהזכרנו קודם. אנשים שיש להם כל מיני כוחות, רואים כל מיני דברים, שיכולים להיות מאוד מדוייקים ומאוד נכונים. לא תמיד הם עברו את כל ה"מסלול" שמתואר בשערי קדושה.

בפרשה שלנו, (במדבר פרק כ פסוק יג) כתוב:  "הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־ ה' וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם:"

המה מי מריבה - אמר רבי חנינא, מאי דכתיב המה מי מריבה, [=כלומר- מי המריבה ההם, המסויימים, שדיברנו עליהם קודם] המה שראו אצטגניני פרעה וטעו, ראו שמושיען של ישראל לוקה במים, אמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והם לא ידעו שעל עסקי מי מריבה הוא לוקה. [סנהדרין ק"א ב']:

לפי הנאמר כאן, האצטגנינים, המכשפים של פרעה, "ראו" משהו. משהו נכון!!  שמשה ילקה במים. אבל הם לא ידעו לפרש אותו. זאת אומרת- לפעמים ה"מחזה" הוא לאו דווקא שטויות. אבל הפרשנות שלהם יכולה להיות מוטעית לחלוטין. לכן אי אפשר לסמוך עליהם.

אז האם זה רק באצטגנינים? לא, אלא אפילו בנביאים. הרמב"ם מלמד אותנו שאפילו אם נביא מנבא לרעה, יכול להיות שהמציאות תשתנה לטובה, והוא לא נביא שקר. אבל  אם מנבא טובה והדבר לא קרה- הרי שהוא נביא שקר. כי תמיד הדברים יכולים להתהפך לטובה, והקב"ה גבוה מעל גבוה, תמיד יכול לשנות.

מדרש מטלטל מדגים לנו את עוצמת התפילה, שיכולה לשנות אף נבואה: "כל מי שהוא בוטח במה שאומרי' לו נביאים, כמי שהוא נוטל חרב ודוקרה לתוך מעיו, ממי אנו למדין משאול שבטח בדברי שמואל. בשעה שהלך שאול ושאל באשת בעלת אוב והעלת לו שמואל, וא"ל שמואל כל אותן הדברים, וכיון שא"ל שמואל אתה ובניך עמי, בטח שאול על דבריו ונתייאש מן התפלה, אמר הואיל ואמר לי שמואל שאני מת מה אני מועיל מתפלל, ישב לו מן התפלה ונדקר בחרב... מי גרם לו? על שבטח בדברי שמואל, שאילו היה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא היה מבטל ממנו את הגזרה." (דברים רבה פרשת ואתחנן ד"ה זש"ה יש )

 

חז"ל אומרים דברים מאוד נוקבים וברורים: יש נבואה, והיא עיקר חשוב בתורה. אבל יש הקב"ה. והוא מעל הכל!!

ואם נביא אומר לעבור על הלכה- לא שומעים לו, (למעט הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל)

ואם יש דברים שלא מסתדרים עם תחושות הבטן שלנו- לברוח. בוודאי יש תורה ותפילה וברכה, ואמונת חכמים, ואנו מאמינים מאוד בחכמי ישראל, אבל אי אפשר שאמונת חכמים תגרום לנו לעשות דברים לא הגיוניים ולא נכונים.

נאמין בחכמים, ובתלמידי חכמים; נשמע מהם תורה, נקבל מהם עצות, וגם ברכות ותפילות, ועדיין נשתמש בשכל שלנו, כל הזמן, ונזכור תמיד שמעל הכל ישנו הקב"ה.