קרח והקרחת

 

קרח- והקרחת. נשמע כמו בדיחה. אבל האמת היא שיש קשר, ולמעשה חז"ל מצאו כמה קשרים- בין קרח לקרחת.

המדרש מספר: "כשאמר הקב"ה למשה "וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ".מיד עשה כן לקרח, התחיל לחזור על ישראל, לא היו מכירין אותו.[=כיוון שהיה קרח]  אמרו לו מי עשה לך כך? אמר להם משה עשה בי, ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי הרי אתה טהור..." (במדבר רבה פרשה יח).

גם בספר הזוהר (תזריע מט.) כתוב:  וכד חמא קורח רישיה בלא שערא וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין אתזלזל בעיניה וקנא לאהרן.. (כשראה קרח את ראשו בלא שיער ואהרן מתקשט בקישוטי מלכים- זלזל בעצמו וקנא באהרן)

ואז-חפש את האשה: אשתו של קורח אמרה לו: ראה מה עשה משה! הוא נעשה מלך, לאחיו נתן כהונה גדולה, ואת בני אחותו עשה סגני כהן. אם מגיעה תרומה - אומר הביאוה לכהן. אם מגיע מעשר שאתם מקבלים, אומר לכם אחד מעשרה לכוהן, ועוד שגזז שערכם. אתם חשובים בעיניו כגלל הזה. עין נתן בשערכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו. אמר לה: הרי גם הוא גילח עצמו? אמרה לו, כיוון שהכול הוספה שלו, אמר מה לי בכך, כיוון שהם עושים את דברי, "תמות נפשי עם פלשתים".(סנהדרין ק"י,תרגום חופשי)

אבל זה לא נגמר בזה: במסכת סנהדרין דף קט: קרח – שעשה קרחה בישראל שנבל הוא וכל עדתו בארץ.

אם כן חז"ל ראו קשר בין הקרחת לבין שמו של קרח; הוא נפגע מגילוח השיער והקדשת הלויים, וחושב שזו דרך להשפיל אותו. הוא מקנא במשה ואהרן, ועושה קרחה בישראל, שכן רבים נפגעו בעקבות מעשהו.

הרב קוק כותב באורות (ישראל ותחיתו, טו), על קרח, ומדבר על קרח כסמל לנצרות. חכמים הרבה פעמים לא רצו, ודאי חששו, לדבר על ישו, אז דיברו על קרח. אבל בעצם התכוונו ל"אותו האיש". הדבר מופיע גם בכתבי הגר"א.

והרב טוען שיש קשר מאוד עמוק בין טענותיו של קרח לעמדות הנצרות. כי כשאתה אומר "כל העדה כולם קדושים", זה בהחלט נכון מצד אחד; אבל-  בכך אתה מכשיר את כולם. אתה בעצם אומר ש--או שכולנו דפוקים, או שכולנו צדיקים; אבל אין באמת משמעות למצוות, לקדושה.

המדרשים מראים איך קרח מלגלג על המצוות. בית מלא ספרים- מדוע שיהיה חייב במזוזה? טלית שכולה תכלת- האין זה מיותר לחייבה בציצית?  בעצם לא צריך את המצוות. בעצם אפשר בלי. נסתדר. כולם בעצם, שווים. והרעיון הזה הוא רעיון נוצרי: אדם מלא טוב- לא צריך עוד מצוות מעשיות, כי הוא מצוין גם ככה. אז למה להעמיס. ברית מילה היא בלב, כשרות היא לאנשים נחותים שמתעסקים בדברים חומריים כמו אוכל. מין יהודים כאלה. אבל מי שמעבר לזה כבר לא צריך את מעשה המצווה.

וקרח, בדיוק כך,  מנסה לעשות קרחות קרחות בתורה ובמצוות, חללים שאומרים: לא ממש צריך הכל, יש לנו דרך להגיע אל הקדושה גם בלי זה. כולם קדושים.

הדברים רלוונטיים היום כמו- ואולי יותר- מבעבר, מפני שאין יהדות בלי תורה ומצוות. וזה נכון שאנחנו אוהבים את כולם, גם מי שלא שומר ומקיים הכל, (ומי יכול להעיד על עצמו שהוא אכן שומר על הכל); אבל אנחנו לא הופכים את זה לשיטה. העיקרון הוא שאכן חייבים להיות שומרי מצוות באופן מוחלט, ובלי זה היהדות מתרוקנת מתוכן. קדושת ישראל וסגולת ישראל העצמיות הן הקומה הראשונה, הסגולית, שתמיד קיימת. אולם על גבה באה קומה נוספת, הקדושה שאדם מושך על עצמו דרך קיום ושמירת כל המצוות.