פרשת אמור-דבר תורה לשולחן שבת      

אברהם אדרי


ב ס " ד                                                                         

מדוע מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא??                                                                                   

ידוע שאנו מתאבלים בספירת העומר בעקבות שמתו תלמידי ר"ע.                                                                                   

אין לנו הבנה למה מתו וגם אנו לא יודעים מי הם תלמידי ר"ע  מיתת 24 אלף תלמידים בודאי שזה לא מקרה ובודאי שזה דיקדוק הדין והרי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אז מה קרה שמתו 24000?                                                                                            

הגמרא במס' יבמות סב' עב' מספרת לנו למה בימים הללו אסור להסתפר ולמה אסור לשמוע מוזיקה ולמה נוהגים קצת אבילות ולא מתחתנים זה בגלל הטרגדיה שאירעה בזמנו של התנא הקדוש ר"ע שהקים ישיבה ענקית של 24000  תלמידים.                                                                       

חז"ל מספרים שבאחת השנים ביום פסח חלו התלמידים בנגיף ששמו "אסכרה" מחלה זו היא בגרון ובשקדים וגורמת למיתה קשה בחנק=הדיפטריה                                                                                          

וחז"ל מספרים שבכל יום קברו 700 תלמידים עד שהישיבה התרוקנה והדמעות נושרות כמו מים.                                                                                      

ישיבה ששבוע שעבר היתה שוקקת חיים עם אלפי ספסלים מלאים ת"ח ועכשיו הכל דממה-ריק העולם היה שמם אין בחורי ישיבה אין קולות של תורה אין כלום רק אדם אחד בודד יושב בפינה ולומד.                                                                                        

דבר ראשון אדם לא מתאבל על קרובו יותר משנה-3 לבכי-שבעה-שלושים-ושנה.                                                                                      

אחרי שנה מסתיימת תקופת האבילות ואין יותר אבילות.                                                                                    

ואדרבה יש כאלה שחוגגים או עושים הילולה עם סעודה ברוב עם ואנו מאמינים באמונה שלמה שכל יהודי שנפטר מסיים את העונש שלו אחרי 12חודשים-לכן אנו שמחים איתו.                                                                                           

אבל ישנם 2מקרים שעד היום הזה אנחנו עדיין בוכים וכואבים את הסתלקותם למעלה מ-2000 שנה.                                                                                             

המקרה האחד אלה נדב ואביהו בפרשת אחרי מות.                                                                                             

אומר הזוהר בפר' אחרי מות-שמי שבוכה ביום הכיפורים בזמן שקוראים בתורה את פרשת אחרי מות על נדב ואביהו בקורבתם אש זרה לפני ה' וימותו-מובטח לו שנמחלים לו כל עוונותיו מבטח לו שיראה זרע ויאריך ימים ולא ימותו בניו על פניו בחייו-כך כותב הזוהר בפרשת אחרי מות.                                                                                   

עד היום אנחנו מתאבלים על נדב ואביהו למעלה מ-3000 שנה.                                                                                        

והמקרה השני אלה תלמידי ר"ע שלמעלה מ-2000 שנה אנו מתאבלים עליהם  על מה ולמה? מה פתאום להתאבל 3000 שנה? וכי אנו מתאבלים על כל התנאים שמתו-ראשונים ואחרונים?                                                                                   

וכי מתאבלים על אברהם יצחק יעקב משה אהרון דוד שלמה.....                                                                                    

והרי גם בשיטים מתו 24000  וגם במדבר מתו 600 אלף?                                                                                      

אז מה יש בתלמידי ר"ע ונדב ואביהו שעד היום מתאבלים עליהם? על מה ולמה? אלא רבותי-האבלות על נדב ואביהו היא לא על הפטירה אלא על האובדן שלנו על הפטירה                                                                                    

אנחנו מתאבלים על עצמנו לא עליהם. מה הכוונה?                                                                                             

מה הפער בין משה לבין יהושוע? פני משה כפני החמה ופני יהושוע כפני הלבנה.                                                                                        

ואילו היו נדב ואביהו עומדים בין משה לבין יהושע עמ"י היו בדרגת רוחניות יותר גבוהה                                                                                      

הרי נדב ואביהו היו בדרגת משה ואהרון-וכל הגדולה שלהם נקברה איתם וזה נחסר מעמ"י.                                                                                  

ולכן כשבוכים עליהם ביום הכיפורים אומרים-רבש"ע-אם היו נדב ואביהו היינו יותר מרוממים וקרובים אליך                                                                                           

ועל דא בכינא כי אם היו נדב ואבינו מובילים את העם היינו יותר דבוקים אליך.                                                                                      

היו לעמ"י 24000 תנאים דוגמת רשב"י-דוגמת רמי מאיר-רבי יוסי...                                                                                           

וכי יש לנו מושג איזה תורה הם העמידו?                                                                                    

רבותי-בהילולה של רשב"י מגיעים כל שנה רבבות לציונו-הרי שאיבדנו 24000 רשב"י-כולם בדרגה של רשב"י                                                                                 

אם התנאים האלה לא היו נפטרים היו צאצאיהם מליוני תנאים והעולם היה מלא תורה-ועל דא בכינא.                                                                                         

על זה אנו מתאבלים למעלה מ-2000 שנה.                                                                                              

מסכ' מנחות כח' עב'-כשמשה עלה למרום ומצאו להקב"ה קושר כתרים לאותיות.                                                                                    

א"ל-רבש"ע מה מעכב על ידך? הרי האותיות יפות גם בלי כתרים?                                                                                  

א"ל הקב"ה-אדם אחד עתיד להיות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש תילי תילים של הלכות על כל קוץ וקוץ.                                                                                          

הוא אבי התורה שבע"פ שעד גיל 40 היה בור וע"ה-ומגיל 40 התחיל ללמוד תורה.                                                                                     

א"ל משה-הראהו לי? א"ל-חזור לאחוריך-נכנס משה וישב על ספסל אחורה ולא היה יודע מה אומרים.                                                                                          

תש כוחו של משה עד שקם תלמיד ושאל את ר"ע-רבי מנין לך זה? א"ל הלכה למשה מסיני וניישבה דעתו.                                                                                       

שואל משה את הקב"ה-רבשל"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?                                                                                   

א"ל-שתוק כי כך עלה במחשבה לפני=שאתה אבי התורה שבכתב והוא אבי התורה שבע"פ.                                                                                   

שואלים חז"ל-הרי ר"ע דרש תילי תילים על כל קוץ וקוץ וכל תג ותג-איפה כל הדרשות האלו?                                                                                           

איפה כל התילי תילים ש הלכות שדרש?                                                                                    

אומרים חז"ל-24000 תלמידים מתו ונקברו איתם כל התילי תילים וכל התגים של התורה-ועל דא קבכינא.                                                                                     

שאילו היו תלמידי ר"ע בחיים הש"ס לא היה מסתיים במס' נידה-היו אלפי מסכתות על כל התגים והקוצים  על זה אני מתאבלים למעלה מ-2000 שנה כי חסר בכבודה של תורה שנקברה איתם.                                                                                             

                                                                                             

                                                                                  אברהם אדרי