פרשת קדושים -דבר תורה לשבת
אברהם אדרי
ב ס " ד
"ואהבת לרעך כמוך, אני ה' ".
בפרשה השניה אותה נקרא בשבת, פרשת "קדושים", נלמד את אחת המצוות החשובות ביותר שבין אדם לחברו, מצוות "ואהבת לרעך כמוך". וכפי שמביא רש"י הקדוש את דברי חכמינו ז"ל:"ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא-זה כלל גדול בתורה".
וכמובן שדברים אלו, "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה " של התנא הקדוש רבי עקיבא, מקבלים תוקף ומשמעות מיוחדת בימים אלו של ספירת העומר
בהם אנו מתאבלים על עשרים וארבעה אלף תלמידיו שלו אשר מתו בימי הספירה על שלא נהגו כבוד זה בזה. וכמו שכתוב בגמרא ובילקוט שמעוני יב' אלף זוגות (עשרים וארבע אלף) תלמידים היו לו , לרבי עקיבא,
מגבת ועד אנטיפרס (שמות של מקומות) , וכולם מתו בפרק אחד (בתקופה אחת) מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם".
ולפי זה נראה כי מה שדרש רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה
דרש זאת מתוך ניסיון אישי נורא ואיום שחווה על בשרו , כי מי כמוהו אשר הרגיש בפועל ממש את גודל האסון שבא על תלמידיו על שלא נהגו
כבוד זה בזה. לכן, בימים אלו חייבים אנו להתבונן ביתר שאת בגודל מצווה זו של "ואהבת לרעך כמוך", כדי שנוכל לקיימה נכון וכראוי.
ראשית נתבונן מדוע נענשו הם בעונש כל כך קשה רק משום שלא נהגו כבוד זה בזה?
וכך כתב בספר הקדוש "צבי לצדיק": תמיד תמהתי על דברי הגמרא בעניין זה, שכל 24 אלף תלמידי ר' עקיבא מתו בפרק זמן אחד מפני שלא נהגו
כבוד זה בזה... וכי בשביל חטא "קל" שכזה ימותו כל האלפים האלה, גדולי עולם, מקבלי התורה מפי רבי עקיבא עד משה רבנו עליו השלום"?!
אלא, מבאר ה"צבי לצדיק" על פי המדרש:"רבי עקיבא אומר: שנים עשר אלף תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס, וכולם מתו בחיי בין פסח לעצרת, ובסוף נשארו לי שבעה תלמידים... אמר להם רבי עקיבא , לתלמידיו הנותרים:
הראשונים מתו מפני שעיניהם הייתה צרה בתורה זה לזה, ולכן אתם אל תהיו כן מיד עמדו אותם התלמידים ומלאו את כל ארץ ישראל תורה".
על פי מדרש זה משיב ועונה ה"צבי לצדיק" כך:"והעניין הוא שהתלמידים הראשונים של רבי עקיבא לא היו רוצים ליהנות זה לזה בתורה מחמת שנאה וקנאה ולא היה מגלה אחד לחברו מה שיודע וקיבל מרבו מפני השנאה שביניהם.
וממילא תבין התקלה הגדולה שיצאה מזה . שכן עיקר בחינת התורה שבעל פה נסמכת על המקבלים איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה...
וכמו שכתוב "כי חיים הם למוצאיהם", ודרשו רבותינו: אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה! והם, תלמידי רבי עקיבא, עשו להיפך לפיכך נענשו מידה כנגד מידה. כי עונש זה הוא ההיפך מה"חיים" המובטחים למוציאיהם.
מפירושו של רבי צבי אלימלך זיע"א למדים אנו מה גדול חטאו של הלומד תורה לעצמו, ואינו רוצה להעבירה וללמדה לאחרים. שכן, אין לך חורבן גדול מזה בעולם! וכל עיקר החיות והקיום של התורה שבעל פה הוא רק על ידי חכמי התורה, שמסרו את השגותיהם וידיעותיהם מדור לדור, מרב לתלמיד,
ועל ידי פלפול התלמידים בתורה זה עם זה נתבררו כל ההלכות, והתקיימה התורה וכיוון שתלמידי רבי עקיבא, לא מסרו זה לזה את מה שהשיגו בתורה,
כמעט וגרמו הם לביטול התורה שבעל פה! ובכן, נרבה אנחנו בלימוד התורה מתוך אהבת ישראל אמיתית וניזהר מאוד בכבודו של כל אדם.