פרשת פקודי

"כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם"

כמה מתאים שאנחנו נפרדים מספר שמות עם דמיון של אש.  המוטיב של אש הופיע כבר על ההתחלה כאשר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה." נקודת מפנה גורלית בהיסטוריה של עם ישראל השקועים אז בתוך הגלות, זועקים, ומלאך ה' מתגלה למשה עם הבשורה "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים." ובתחנת ביניים, בין אשו של הסנה לבין אשו של המשכן: "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש."

השבוע נסיים את "ספר הגלות והגאולה,"  כפי שספר שמות מכונה ע"י חז"ל. 

עברנו הרבה כבר מההודעה החגיגית של "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים." הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות רגיש לקושי וכבר טורח להסביר שגם 25 הפרקים אחרי ש"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" הם גם מרכיבים אינטגרלים של ספר הגאולה:

"ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפי' ובגאולה ממנו... והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלות אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד"

עומקו של הגלות הוא לא רק השעבוד עצמו אלא תחושת הריחוק וניכור המלווה את השעבוד. 

ולכן, הגאולה מגיעה ב3 פעימות: היציאה עצמה, קבלת התורה בהר סיני ובהשראת השכינה בסיומה של פרשת פקודי.  כל אחת מהפעימות מלווה בהתגלות של אש.  בשלב ראשון של הגאולה, רק משה לבדו מסוגל "לראות את המראה." בהר סיני כל העם כבר רואים, אבל עדיין נרתעים – "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק." השלמנו את תהליך הגאולה כשהגענו למראה אש מעל המשכן "לעיני כל בית ישראל."

 

חזק חזק ונתחזק