פרשת תרומה

בס"ד

 

הקשר בין פרשת תרומה לבין ההפטרה שלה די ברור.  אם בפרשתינו משה רבינו מקבל את המצווה של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם," בהפטרה נגיע להבטחה של "ושכנתי בתוך בני ישראל ללכת בהם." 

אין ברירה, בפרשתינו עם ישראל עדיין במדבר ואי אפשר להם לבנות בית. נסתפק בינתיים במבנה ארעי, עד שיגיע שלמה המלך בהפטרה ויביא את הארון ליעדו הסופי והקבוע. ההפטרה מייצגת את הפסגה של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

מצד שני, אולי יש בהפטרה הסתייגות מסויימת מהקביעות של הבית. 

"ויבן את הבית ויכלהו...ויאחז את הבית בעצי ארזים" שלמה סיים את שלב א' ויש עכשיו מסגרת של בית, ועוד מעט נקרא את כל הפרטים של עיצוב הפנים.  בדיוק כאן, מיד אחרי ש"ויאחז את הבית" יש אתחנתא קצרה - 

"הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִי וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א, פרק ו'). 

מכלל הן אתה שומע לאו, יש כאן גם אזהרה. המסר ברור: הקביעות של הבית תלויה פחות באיכות הארזים ויותר בתוכן של המעשים.  

ואולי מכאן יש לתשובה לשאלה שנשאלת בפרשתינו.  

"וְהֵבֵאתָ אֶת-הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת, עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת-הָאָרֹן, בָּהֶם.  בְּטַבְּעֹת, הָאָרֹן, יִהְיוּ, הַבַּדִּים:  לֹא יָסֻרוּ, מִמֶּנּוּ." (שמות כה:יד-טו)

אם התפקיד של הבדים הוא לשאת את הארון, למה באמת יש איסור להסיר אותם? תקופת הנדודים במדבר הסתיימה, הארון מגיע ליעדו הסופי וכולנו תקווה שלא נצטרך שוב לשאת אותו. אבל הבדים נשארים.  

בעבודת ה' שלנו נחפש את האיזון בין הדינמיות של הבדים לבין הקביעות והעקביות של הארזים.