פרשת משפטים

 

אם בפרשיות הקודמות התבגרנו שלב שלב באמונתינו מ"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" עד ל"ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה," השבוע נגיע למדרגה של ברית כרותה בכתב - "ויכתב משה את כל דברי ה'" ואחר כך "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם."

מהו התוכן של אותו ספר הברית?

הרמב"ן, בעקבותיו של אבן עזרא, קובע שהפרשיות מופיעות כאן כסדרן:

"וכבר היטיב לראות ר"א שפירש הענין כסדרו, ואמר כי עד הנה (מלעיל כ כב עד כג לג) ספר הברית - והנה הפרשיות כלן באות כהוגן, כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (לעיל כ כד), והתחיל לחזור ולהזהיר על ע"ז לא תעשון אתי (שם כ כג), וצוה אותו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכל המצות הבאות אחרי כן,

והנה משה כתב ביום ההוא בספר כל מה שנצטווה, חקים ומשפטים ותורות, והשכים בבקר ממחרת היום ההוא לכרות להם ברית על הכל, ובנה המזבח (פסוק ד), וזבח הזבחים (פסוק ה), ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם שם באגנות (פסוק ו), ולקח הספר שכתב מאמש וקראו באזניהם, וקבלו עליהם עוד לבא בברית עמו, ואמרו (פסוק ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אליך, מכל אשר תצוה מאתו יתברך.'"

מאידך, רש"י מקבל כאן את שיטת התנאים במכילתא שפרשה זו המתארת את ברית סיני נאמרה קודם עשרת הדברות וקודם כל הפרשה כולה של "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם."  ספר הברית, לשיטה זו, כולל התורה עד פרשת יתרו – "מבראשית ועד מתן תורה ומצוות שנצטוו במרה."

המחלוקת הפרשנית כאן מהווה מחלוקת בסיסית על יסודות הברית.  לשיטת רש"י,  המחוייבות שלנו לכלל המצוות נובעת מברית בעצם היסטורית. על סמך סיפורי אבות אומנותינו והנסים שחווינו כעם, קבלנו על עצמינו ש"נעשה ונשמע." לשיטתם של ראב"ע ורמב"ן, פרשת משפטים כולה היא תוכן ספר הברית בין הקב"ה לעם ישראל ובעקבותיה התחייבנו לכל התורה כולה.