פרשת שמות תשפ"ב

כולנו למדנו בגן כי החרוסת בליל הסדר היא "זכר לטיט," לעבודת הפרך שבני ישראל חוו במצרים.  זוהי שיטת רבי יוחנן במסכת פסחים.  רבי לוי, אמנם, חולק עליו וטוען שהחרוסת היא זכר לתפוח.  רש"י בפירושו לגמרא שם מכוון אותנו לתיאור של נשים הצדקניות שבאותו הדור שיצאו לשדות וילדו תחת התפוח ושבזכותן נגאלו ישראל ממצרים.

"הבה נתחכמה לו" איזו חכמה יש ברצח עם? 

ידועים דברי הרמב"ן : "אמר שיעשו דרך חכמה שלא ירגישו ישראל כי באיבה יעשו בהם, ולכך הטיל בהם מס, כי דרך הגרים בארץ להעלות מס למלך כמו שבא בשלמה (מ"א ט כא) ואחרי כן צוה בסתר למילדות להרוג הזכרים על האבנים, ואפילו היולדות עצמן לא ידעו בהם."

פרעה הרשע בונה תוכנית, שלב אחר שלב – שעבוד, עינוי, ציווי בסתר למיילדות – עד שהוא מגיע לשיא של " וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן"

התגובה של עם ישראל? גם שלב אחר שלב.  שלב ראשון, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם, והתגובה הניגודית - וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ. שלב שני  - וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.  הלחץ גובר וכנראה ההתנגדות מתחלשת.  אין תגובה ניגודית.  יתכן שהשעבוד מתחיל לעשות את מלאכתו. 

עד שפרעה מאיץ את הקצב ופונה את תשומת לבו למיילדות וכאן ההתנגדות חוזרת באומץ - וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם.  נשים הצדקניות שבאותו הדור.  הפן השני של החרוסת. 

לפי אביי, אפשר ומתבקש לקיים את שתי השיטות שבחרוסת, הן של ר' יוחנן והן של ר' לוי.   יש לכתוש בחרוסת הרבה, כדי שיהיה עב, וגם להטיל בו תפוחים.  נפגשים בחרוסת קודם כל דרך המראה.  רואים את החרוסת על קערת הסדר ורואים בו את הסיפור של הטיט, של השעבוד.  רק אחר כך טועמים את טעם התפוח וכאן ההתנגדות מורגשת.  החרוסת מכילה הן את סמלי הדיכוי והן את סמלי ההתנגדות.  בסופו של דבר, זה הסיפור של פרשתינו. סיפור של רשעות המתנגשת בהתגנגדות ובהתקוממות, שקטה אבל חזקה, של נשים הצדקניות של אותו הדור.