דברים לפרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא

פרשת "כי תבוא" נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנושא משה רבנו לפני מותו. הפרשה מתחילה בשתי מצוות התלויות בארץ המתקיימות בדיבור: מצוות מקרא ביכורים ומצוות וידוי מעשרות. לאחר תיאור מצוות אלו, מוזכרת הברית בין הקב"ה לעם ישראל, בציווי על מעמד הברכה והקללה.

בפתיחה של התוכחה, הקב"ה מזהיר את בני ישראל שאם לא נשמור על החוקים והמצוות, ישיגו אותנו הקללות: וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כׇּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ׃

רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה, פרשן מספרד במאה ה12, כותב על הפסוק הזה מהפרשה שלנו: "והשיגוך - מלא בוא"ו. ולא נכתב בברכות מלא. ומה שנכתב כאן מלא, על שם שנאמר: (תהלים צא, טו) "עמו אנכי בצרה", וכן הוא רשום בפסוק זה באחרית התיבות. ומפני שהתורה מפחידתם בקללות, באה לרמוז שלא יאבדו בהם, כי השם הנעלם שוכן בקרבו הווה בצרתם ושומר אותם".

רק כמה פסוקים לפני, בפסוק א' של פרק כח, כתוב:  "וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם.... וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כׇּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃"

רבנו בחיי בקריאתו הרגישה את הפסוקים, שם לב שכאשר התורה פותחת בציווי על שמירת המצוות, יש הבטחה שהברכות ישיגו את מי ששומע בקולו של הקב"ה. אבל המילה "השגך" כתובה בכתיב חסר, ללא האות ו'. לעומת זאת, כמה פסוקים מאוחר יותר, במילים כמעט זהות, מזהיר אותנו הקב"ה שמי שלא שומר על המצוות הקללות ישיגו אותו. אבל כאן, בפסוק טו, המילה "השיגוך" כתובה בכתיב מלא, עם האות ו'.

מסביר רבנו בחיי, שהסיבה להבדל בין הפסוקים, הסיבה לכתיב המלא בפתיחה לפרשת התוכחות והקללות היא משום שהקב"ה איתנו. דווקא במקום של הקושי, בזמן שבו מתגשמים כל הפחדים שלנו ואנחנו מרגישים שהעולם קשה לנו – דווקא שם הקב"ה מזכיר לנו שהוא איתנו. בזמן של ההתמודדות, אנחנו יכולים ללכת בטעות לאיבוד. להרגיש בודדים במערכה. מזכיר לנו הקב"ה שגם ברגעים האלו, הוא נמצא איתנו ושומר עלינו.

באתר "מחלקי המים" (אתר אינטרנט עם דברי תורה על פרשות השבוע ומועדי ישראל, מפי כותב לא יודע. ממליצה בחום https://www.mayim.org.il  ) מתייחס גם לצד השני של השאלה. רבנו בחיי מסביר מדוע התורה כותבת את המילה בכתיב מלא בפתיחה לפרשת התוכחות. שואל בעל מחלקי המים – מדוע בפתיחה לפרשת הברכות המילה השיגך כתובה בכתיב חסר, ללא האות ו'? ועונה, שגם כשאנחנו בתודעה של ברכה, כדאי שהשפע יהיה חסר משהו. הברכה איננה באה עד הסוף, בשפע מוחלט, על מנת שלא לחדול ממצוות צדקה, מעזרה לזולת, מגמילות חסדים. אם הברכה הייתה מוחלטת, אם כולנו היינו זוכים למלא את כל משאלות לבנו לטובה בצורה אבסלוטית – לא היינו נזקקים לחברים, לקהילה. לא היינו יכולים לעשות חסד עם האחר. ולכן דווקא הברכה היא בכתיב חסר.

שבת שלום!

שירה