פרשת ראה – קדושה ציבורית וביטוי אישי

וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ ה' אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַה'׃

"במקום אשר יבחר ה'" ביטוי שחוזר 16 פעמים בפרשה שלנו. ישנו מקום שה' בחר, שלא מגלים לנו איפה הוא בשלב זה, שכדי להתחבר לקב"ה צריך ללכת אליו. זה המקום הספציפי שהקב"ה בחר ששם נקריב את העולות והזבחים, לשם נביא את המעשרות והתרומות.

בפרשה שלנו יש ציווי להרוס את העבודה זרה שהתקיימה בארץ, לנתץ את המזבחות והפסלים ששימשו לעבודה זרה. בנוסף יש הבחנה בין הקרבת קורבנות כחלק מעבודת ה' הרצויה, לבין עבודה זרה שהתקיימה בכל מקום, תחת כל עץ רענן: וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם.... לֹֽא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַה' אֱלֹהֵיכֶֽם... כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה׃ (דברים יב ג-ה)

עם זאת, מסביר משה לבני ישראל שיש אפשרות להשאר קרוב לבית ולאכול בשר. הקרבה של חולין יכולה להעשות בכל מקום. ההבחנה היא שקורבנות שמוקדשים לקב"ה צריך להקריב אך ורק במקדש בירושלים, ושחיטה של בשר שלא לצורך קורבן אלא לצורך אכילה (חולין) יכולה להיעשות בכל מקום.

לאור הציווי בפרשתנו, של ריכוז עבודת ה' במקום אחד לכל עם ישראל ובצורה אחידה, יש צורך להדגיש כי ישנה חשיבות לביטוי האישי. בית המקדש, שנועד לחבר בין כל עם ישראל ובין הקב"ה, לא פוסל את מקומו של היחיד בעבודת ה'. כל אדם הוא שונה, ולכל אחד ישנן חוויות רוחניות ייחודיות. גם בתוך ההקשר ההלכתי, אומנם נראה שכולנו מצווים באותם ההלכות, אבל החוויה הרוחנית שמלווה את המעשה, חשוב שהיא תהיה בעלת אופי אישי.

בהמשך הפרשה אומר משה לעם ישראל: כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַה' אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר ה' לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (דברים יד ב). שואל רשי – מדוע הכפילות בפסוק? אם אנחנו עם קדוש, מדוע יש צורך לחזור ולומר שבך בחר ה'? מסביר רש"י שאלו שני חלקים שונים. עם קדוש – קדושת עצמך מאבותיך. ועוד – ובך בחר ה'. בנוסף לקדושה העוברת בנו מדור לדור, מימי האבות ועד אלינו, ישנה גם בחירה אישית, בכל אחד ואחת מאיתנו.

מסביר הרב סולביציק זצ"ל, שהקדושה שקיבלנו מהאבות היא קדושה ציבורית, שמתחלקת באופן שווה לכל הצאצאים של אברהם, יצחק ויעקב. אך בנוסף לקדושה הציבורית ישנה קדושה ייחודית אישית, שבאה לידי ביטוי בבחירה של הקב"ה – "בך בחר ה'".

בעצם פעולת המצווה, קיום המעשה עצמו – כולנו שווים. כולנו מחויבים באותו המעשה. עם זאת, ישנו רובד אישי וייחודי שבא לידי ביטוי בתוכן הרוחני דתי אותו כל אחד ואחת יוצקים לפעולה. הרב סולביציק זצ"ל כינה את זה "הקיום שבלב".

בתחום הקרבנות, הקרבה אישית על במות הייתה מותרת בהתחלה. אולם, ברגע שעם ישראל ירש את ארץ כנען ונקבע מקום מרכזי להקרבת הקרבנות, נאסרו הבמות. מכאן ואילך,  ישנו ציווי שנתאחד כעם על מנת לעבוד את ה', במקום אשר יבחר. את הביטוי האישי של כל אחד ואחת, את הייחודיות של הקשר שלנו עם הקב"ה, נבטא מעתה בכוונה, בתוכן שנבחר לשלב בעשייה הדתית שלנו.

שבת שלום!

שירה