דברים לפרשת עקב

וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־ה' אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

בפרשת עקב אנחנו ממשיכים לשמוע את משה בנאומו אל עם ישראל. הפרשה פותחת בתיאור הברכות שה' יעתיר על עם ישראל, אם ישכילו לשמור את החוקים והמצוות.

יחד עם זאת, משה מזהיר את בני ישראל מהסכנה הטמונה בשפע: אחרי שנים ארוכות, בהם עם ישראל חי במדבר במציאות של נס, עם הכניסה לארץ יחולו שינוים באורח חייהם. במקום מן שיורד מהשמים – יצטרכו לזרוע ולקצור, לעבד ולאפות. במקום באר מרים שהולכת אחרי העם לכל מקום וסלע שמוציא מים  - יהיה צורך לחפור בארות, לשאוב מים. במקום נדודים וחוסר וודאות של מתי מתחיל המסע וכמה זמן החניה – יהיו בע"ה נחלות, והתיישבות, ושגרה. המציאות בארץ ישראל אומנם תדרוש עבודה קשה, אבל יש בה יתרונות של חיי יצירה ונחלה. משפחות יוכלו להתמקד בבניה של בתים, בהשקעה בחקלאות, בגידול ילדים וטיפוח הדורות הבאים.

הסכנה במציאות של התיישבות, היא החשש מכך שנתחיל לייחס לעצמנו את ההצלחות שלנו. הגידולים החקלאיים עלו יפה? כי השקענו בזריעה ובטיפול. הבית שלנו עומד בסערות ומגן עלינו? כי בנינו אותו בצורה יסודית. הילדים שלנו חכמים ומוצלחים? כי השקענו בגידולם.

אומר משה לעם ישראל  - כשאתם תחיו במציאות של ברכה, של שפע, יש סכנה שדווקא שם, בנקודה שב"ה טוב לכם והגעתם למנוחה ולנחלה, דווקא שם תשכחו את הקב"ה. אתם צריכים לזכור שהקב"ה הוציא אותכם ממצרים והביא אתכם לארץ ישראל, אתם צריכים לזכור שכל מה שיש לכם הוא מאת ה'.

משה לא משאיר את בני ישראל רק עם חשש תאורטי. משה מציע לבני ישראל דרך מעשית להתמודד עם הסכנה שבשפע: ברכת המזון.  וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־ה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

אם נשכיל לברך לפני האוכל, לבקש את רשותו של הקב"ה להנות מעולמו, ואחרי האוכל נברך ברכת המזון, הרי שבכך אנחנו מזכירים לעצמנו כל יום מאיפה מגיע השפע. בעצם הברכה יש הכרה בכך שהעולם שייך לקב"ה ואנחנו כאן נהנים מיצירתו. בברכת המזון אנחנו מודים לקב"ה שהנחיל לאבותינו את הארץ, שהוציא אותנו ממצרים ופדה אותנו מלהיות עבדים. אנחנו מכירים בכך שהקב"ה הוא זן ומפרנס אותנו. זה נכון שאנחנו ב"ה עובדים קשה, ושאנחנו מוכשרים ויצירתיים ומשקיעים במשפחה שלנו, בעבודה שלנו ובכל תחום בחיינו. אך יחד עם זאת אנחנו מבינים, ומזכירים לעצמנו שוב ושוב – שהכל מאת הקב"ה.

שבת שלום ובשורות טובות בע"ה

שירה

 

ספרי לחומש דברים פיסקה מ"ג:

"ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח׳:י״ב-י״ג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך. מהו אומר אחריו? - ורם לבבך ושכחת את ה' א-להיך. כיוצא בו אתה אומר (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת חלב ודבש."