כיצד מבקרים? דברים לפרשת מטות מסעי

 

בפרשת השבוע התורה מספרת על שבט ראובן ושבט גד, אשר לא רצו להכנס לארץ ולנחול אותה- "אל תעבירנו את הירדן". במקום זה, הם מבקשים להשאר לגור בעבר הירדן המזרחי, שהיתה ארץ יפה, רצופת מרבדי דשא ומעיינות מים.

משה מאד לא אוהב את הרעיון, ואף משווה את בקשתם לחטא המרגלים- "כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם, בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת-הָאָרֶץ".

משה טוען בפניהם שהם מחלישים את העם בכך שהם מפחדים להכנס לארץ ולהלחם ביושביה, ושאין להם מספיק אמונה בד' שננצח.

אולם משהו לא ברור דיו בטענתו של משה. אנו יודעים שכשעם ישראל כבש את הארצות של סיחון ועוג, בעבר הירדן, התורה אומרת כבר אז, שחבל הארץ הזה יהיה חלק מארץ ישראל. כך היה התכנון מראש, שישראל ישבו גם בעבר הירדן המזרחי.

מה הבעיה אם כן, שראובן וגד רוצים לגור שם? הם מבקשים לגור במקום שיהודים אמורים לגור בו, בדיוק כפי שאמרה התורה עוד לפני כן.

התשובה לשאלה זו נעוצה בפסוקים עצמם. משה לא כועס על ראובן וגד על רצונם להשאר. הוא יודע שגם זו ארץ ישראל ויש להתנחל גם בה.  משה כועס על כך שהם לא רוצים להלחם יחד עם האחים שלהם, ולסייע להם לכבוש את הארץ כולה. משה חשד שראובן וגד מפחדים, לא מאמינים בד', ולכן כעס עליהם.

התרעומת אינה על עצם ההתנחלות בעבר הירדן אלא על ההשתמטות מהצבא מתוך פחד, וכדברי רמב"ן- "והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען, שאמרו בהם המרגלים 'לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו', ולכן אמר להם שאינם בוטחים בד' כאבותם, ויסף עוד להענישם כהם, להניחם במדבר. ולכך ענו אותו- 'חלילה שנירא מהם אבל נעבור חלוצים למלחמה ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להלחם באויבי ד' כי לחמנו הם'".

ואכן, כאשר בני גד וראובן אומרים למשה שהם ילחמו יחד עם עם ישראל על כל הארץ, משה חדל מביקורתו, ומסכים להצעתם.

לא זו אף זו, בני ראובן וגד קובעים בפני משה שהם יהיו מראשי המלחמה, ויובילו את הקרב לכיבוש עבר הירדן המזרחי, כדברי רש"י- "נחלץ חושים לפני בנ"י- בראשי גייסות, מתוך שגבורים היו".

לענ"ד אנו יכולים ללמוד מכך שני דברים-

א. לא למהר לשפוט את האחרים לפני ששמענו מה הם בדיוק אומרים. בין אם זו האשה או הבעל, השכנים ואפילו הילדים שלנו. משה שפט את ראובן וגד וכעס משום שחשב שהם חסרי אומץ, כך עולה מדברי רבותינו הפרשנים. אך אם היה מברר את עמדתם מפיהם לפני שקבע מראש מהי, היה שומע מהם על רצונם להלחם עם כל העם, וכל התרעומת היתה נחסכת. אנו צריכים להזהר לא לכעוס על אחרים לפני ששמענו בדיוק מה הם אומרים, ולפני ששמענו את עמדתם מפיהם ולא מפינו.

ב.חשיבותה של האחדות. בעיני משה (דהיינו בעיני ד' שולחו) היה חשוב מאד שנהיה ביחד כתנאי להצלחת הקרבות. גם בטוב וגם חס וחלילה כשיש מצב רע. ד' עוזר לעם ישראל רק כשהם מאוחדים, 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', וכאמרתו הידועה של הרב קוק- 'אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו בשנאת חינם, נשוב להיבנות וייבנה העולם עימנו באהבת חינם'.

המציאות בחברה הישראלית בימינו דורשת מעימנו בירור מאד חד כלפי עמדתנו התורנית בנושאים העולים על הפרק. אסור לטשטש את דעת התורה או להתנצל עליה ולו מעט. אולם בירור זה, חייב להיעשות מתוך הבנת הצד שכנגד עד תומו, בלי דמוניזציה, ובעיקר מבלי לפגום בשורש אחדות ישראל. דהיינו, עלינו לזכור ולהזכיר שהבירור הנוקב בחברה אינו מגיע משנאה, אלא מאהבה גדולה ואחריות גדולה לעתיד המשותף של כולנו במדינתנו.