אמור: חופש ללא כיוון הוא סוג של עבדות

אם אנשים מכל דור מהעבר היו יכולים לראות את החיים שלנו כיום, סביר להניח שהיו מגיעים למסקנה שאנחנו חיים בתקופה של חופש חסר תקדים  לרוב, אלה מאתנו שבעולם המערבי יכולים לעבוד, לנסוע, להתפלל, לדבר, להתלבש ולהצביע איך שנבחר, ללא קשר לדת, מין, יכולת או אמונה. 

עם זאת, הזמן המודרני מאופיין גם בחרדה, בלבול ודיכאון. אין זה נדיר להרגיש אבודים לחלוטין כאשר עומדות בפנינו אפשרויות אינסופיות.  אם אני בוחר בחירה אחת, האם וויתרתי על כל השאר ? אנשים רבים נותרים במצב של שיתוק נצחי, נאלצים לעמוד במקום בגלל שהם לא יכולים להבין לאן ללכת. 

הרב שלמה קרליבך נהג לומר "חופש ללא הכוונה הוא סוג של עבדות." כאשר הם מובנים נכון, מילים אלה יכולות לבנות לנו תובנה בריאה של יציאה מעבדות לחרות.

בעוד שאנחנו כנראה לא מבינים את זה ובהחלט מעדיפים שלא להודות בזה, עמוק בפנים, רבים מאתנו מעדיפים לקבל הוראות מאשר להכריח לבחור באופן עצמאי. קבלת הוראות ברורות חוסכת מאתנו את הלחץ בתהליך קבלת ההחלטות וגם מאילוץ של לקחת אחריות כשמשהו משתבש. אולי מה שאנחנו באמת כמהים אליו אינו חופש, אלא כיוון ברור והדרכה כשאנחנו ממשיכים להתקדם. 

לאחר היציאה הדרמטית מעבדות במצרים, נדרשו בני ישראל לנסוע במדבר במשך 49 יום לפני שהיו מסוגלים להתכנס כאומה כדי לחוות התגלות אלוהית.  לא היה מספיק להופיע למרגלות ההר. במהלך נדודינו הצלחנו להפנים את החופש החדש שלנו ולעמוד באתגרים שיהפכו אותנו למי שאנחנו צריכים להיות על מנת לזכות בתורה. 

אותם עקרונות קיימים בעולם כיום: אם לא נעשה את העבודה הפנימית הנדרשת מאתנו, החופש שניתן לנו בפסח יכול להפוך למשעבד הכי גדול שלנו. זהו סוד ספירת העומר. לכאורה זו מצווה מוזרה מאוד; אנו מצווים לספור כל לילה מפסח לחג השבועות - לא יותר ולא פחות. 

כשאנחנו מצפים למשהו מיוחד, אנחנו בדרך כלל סופרים לאחור - כמו ילדים שסופרים בקוצר רוח את הימים עד יום הולדתם. במהלך תקופת ספירה, לעומת זאת, אנו סופרים - מ -1 עד 49. אך כאשר אנו מצפים ל"מה יקרה אז"- איזשהו אבן דרך בעתידנו - האם אנו מסתכנים באובדן ה"עכשיו" - של הרגעים היקרים האלה שמרכיבים כל יום שעובר?

ספירת העומר משמשת כלי עזר על מנת להיאחז בחופש שלנו כשאנחנו עוד בדרך,  בזמן חיפוש וחידוד  הכיוון. אנו מסתכלים בכנות על המקום בו אנו עומדים היום, ואילו עינינו מביטות קדימה לעבר המקום אליו אנו רוצים להגיע. לא מספיק פשוט לברוח מהרע, אנו מזכירים לעצמנו כשאנחנו סופרים כל יום, עלינו לעבוד כדי לרכוש את הטוב.

אנו רואים דפוס זה מתרחש בחיי היומיום שלנו פעם אחר פעם. אם הצלחתי לשבור הרגל רע, מדוע החיים שלי לא נראים כמו שאני רוצה? הפסקתי לאכול ממתקים, למה אני לא מרגיש בריא? התנקיתי מהתמכרות הרסנית, מדוע אני לא מרגיש מימוש? התרחקתי מיחסים רעילים, למה אני לא מאושר? 

עד כמה שהצעד הראשון מרשים וחשוב, זה לא מספיק כדי לפרוץ אותנו ממנטליות העבדים שלנו. אנחנו אולי מחוץ למצרים, אבל אנחנו עדיין נודדים ללא מטרה. 

"הקדוש ברוך הוא, אתה לא רואה כמה אני משתדל?" אנו שואלים, מיואשים ומייאשים.

"כן יקירי," מגיב הבורא, "אבל אתה לא רואה כמה אני רוצה לתת לך? מגיע לך כל כך הרבה יותר מאשר רק לצאת מהחושך. אני מציע לך אור. ” 

אנו מצווים לזכור את יציאתנו ממצרים בכל יום ויום משום שהיא מזכירה לנו כמה חופש חיוני הוא למטרתנו בעולם הזה. זה הצעד הראשון, השיחה שאנחנו צריכים לשמוע בכל יום. רק ברגע שאנו משתחררים משעבודנו לאלילים של ימינו - בין אם זה חומריות, אדישות, ספקות או כל מה שמונע מאתנו לחיות חיים נעלים באמת - אנו יכולים להמשיך במסע שלנו לקבל את התורה.

הרב ארז משה דורון מלמד שהיותנו משוחררים מהצרות שלנו - אינו הסוף כשלעצמו. אנחנו לא רוצים לחיות את חיינו ישר ביציאה מהמנהרה,  אלא רוצים לחוות אור, לחיות חיי תורה משמעותיים. אנו משיגים חופש אמתי רק לאחר שעשינו את הצעדים הקטנים האלה קדימה לעבר זה שיביא לנו שמחה אמתית, הגשמה וטוב. 

אך כיצד נוכל לעשות זאת כאשר אנו כל הזמן מושכים לאחור מהאתגרים והפרטים השונים של חיי היומיום?

ספירת העומר היא הגשר משחרור פיזי לרוחני. לכולנו יש מבחנים להתגבר בדרך לעבר גאולה אישית משמעותית. "! הצלחנו ,יצאנו מהחושך״ אמרנו כשעזבנו את מצרים. אבל לא לקח הרבה זמן עד שחווינו ספק. "עכשיו מה? האם זה באמת זה? " 

המדרש אומר לנו כי הרוב המכריע של בני ישראל הניח שברגע שההרגלים הרעים שלהם היו מאחוריהם, הם היו חופשיים. אולם רבים לא הצליחו לעמוד חזק כנגד המבחנים שנקרו בדרכם. ארבעה מכל חמישה יהודים בחרו להישאר במצרים ונהנו ממעמדם כעבדים משוחררים בארץ מוכרת במקום לעקוב אחר משה מעבר לים. הם באמת חשבו שהעבודה כבר נעשתה. 

מה קרה לשמונים אחוז מבני ישראל המקראיים? אלה שנשארו מאחור נעלמו מהעם שלנו. מי שחשב שהוא חופשי מיד ביציאה מהמנהרה לא התקדם. אנשים ללא כיוון נשארים מאחור, ללא עבר, הווה או עתיד.

באהבה רבה,

שלמה כ"ץ