פרשת ויקרא תשפ"א

בס"ד

ברוכים הבאים לחומש ויקרא, לעולמה המופלא של הקרבנות.

.במסכת ערכין ישנה מחלוקת בנוגע לשאלה האם שירת הלויים היתה מעכבת את הבאת הקרבנות או לא. חז"ל מביאים דעות רבות, אך בסופו של דבר הם מגיעים למסקנה שקרבן עדיין נחשב כשר, גם ללא הניגונים של הלויים . 

במהלך השנה האחרונה, המנגינות שמעניקות משמעות לחיינו הושתקו על ידי צלילים סטטיים שנראים דחופים הרבה יותר. משפחה וקהילה, לוח זמנים ואיזון, בריאות וביטחון פיננסי - כל המתנות היקרות הללו שלקחנו פעם כמובנות מאליה נגנבו מאתנו באופן בלתי צפוי, שהוחלפו במתח, פחד וחרדה. מקורות הכוח שלנו - אפילו הדברים הפשוטים, כמו לראות אחד את השני מחייכים - התייבשו.

אבל אנחנו נמצאים על סף השינוי, מתכוננים בזהירות לחזור אל האור ולראות מה עלה בגורל העולם. כשאנחנו מתנערים מהאבק, נגלה גם מה מסתתר מתחת. למי הפכנו בשנה האחרונה? כיצד חוויותינו שינו את חיינו?

כידוע לכולנו, גם בענני הסערה החשוכים ביותר יש התנוצצות של אור. בתוך המהפך, רבים מאתנו זכו לרגעים של בהירות רבה. הערכנו מחדש את כל מה שהיה ודמיינו מחדש את כל מה שיכול להיות. בתוך הכמיהה הכואבת לחזור לנורמליות, הייתה הבנה בו זמנית שאולי הדבר הכי עצוב יהיה אם פשוט נחזור לחיים כפי שהיה קודם. זה לא היה רע, כמובן, אבל אולי זה היה פשוט "כשר". היינו בסדר, היינו יוצאים ידי חובת המצווה - אבל האם זמזמנו יחד עם מזמורי הלויים? 

כידוע לכולם, המילה קרבן בא מהענין של להיות קרוב. בזמן שאנחנו נודדים בחיים, בניסיון נואש להתקרב זה לזה, לה׳, לאני האמיתי שלי, האםאיכפת לנו שהמסע הזה יולווה בהיגון של לוי או שיצאתי ידי חובה גם בלי פתיחת הלב שהניגון של הלוי גרם? כשאנחנו מתכוננים לחזור למצב הרגיל בחודש ההתחדשות הזה, יש לנו הזדמנות להכניס דרגה נוספת של כוונה לכל היבט בחיינו. 

מבין למעלה מ -2.5 מיליון נפשות יקרות שלקחה המגפה בשנה האחרונה היה הרב מורדכי לייפר, האדמו"ר מפיטסבורג. מנהיג רוחני, תלמיד חכם עצום ובעל מנגן, הוא שאל שאלה פשוטה לגבי  סדר הפסח : מדוע אנו שוברים את המצה האמצעית ? למה לא הראשונה או השלישית? המצה האמצעית מייצגת את הלויים, הסביר, וכשיהודי היה שומע את שירת הלויים עת הבאת הקרבן,, זה פשוט שבר את הלב, אבל לא שבר עצוב, אלא שבר של פתיחה..

בשנה שעברה כל אחד מאתנו ישב לבד או עם המשפחה  הקרובה רק, בליל הסדר ,. עבור חלקנו זה היה טרנספורמטיבי, נשגב לאין ערוך ממה שיכולנו לדמיין, ועבור אחרים זה היה בודד ומדכא. כשאנחנו מתקרבים לסדר הפסח השנה, רבים מאיתנומקווים לחגוג שוב בבטחה עם המשפחה והחברים. כשאנחנו שוברים את המצה האמצעית השנה, 

איך נוכל לפצח את ליבנו בכדי להכניס לשם את מה שבאמת שייך?

אני מברך כל אחד מאתנו להקשיב מקרוב לשיר הייחודי עמוק בתוכו שיכול להעלות את חיינו מיוצאי ידי חובה.לכל כך הרבה יותר, לריקוד שמלווה בהשראה אלוקית. אנחנו חייבים את זה לעצמנו, לילדינו, לעולם.

שבת שלום ומבורך

גוט שאבעס קודש