פרשת וישלח

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:

 וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ"

 

נשאלת השאלה מדוע פגע המלאך דווקא בירכו של יעקב? מה יש ברגל שדווקא בה פגע?

ועוד נשאלת השאלה הרי הקב"ה הבטיח ליעקב "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", ואיך הצליח המלאך לפגוע בו למרות הבטחת הקב"ה?

אומרת התורה כי לאחר שנגמר המאבק:

"וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ"

רש"י כותב:

"ומדרש אגדה ויזרח לו לצרכו, לרפאות את צלעתו, כמה דתימא (מלאכי ג כ) שמש צדקה ומרפא בכנפיה"

לעומת דבריו אלו כותב רש"י בהמשך {לג, יח}:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר"

אומר רש"י:

"שלם. שלם בגופו, שנתרפא מצליעתו. שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן"

א"כ מתי נתרפא? למחרת בזריחה או לאחר 18 חודש כשהגיע לשכם?

בפסוק הקודם נאמר:

"ְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת"...

אומר רש"י:

"ויבן לו בית. שהה שם שמונה עשר חדש, קיץ וחרף וקיץ. סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ"

כדי להבין מה הייחודיות של מצות סוכה צריך להביא את הגמרא בתחילת עבודה זרה (ב. - ג:), שם מתואר כי לעתיד לבוא יבואו הגויים לבקש שכר מהקב"ה ויאמרו לו כי כל מה שעשו – לצורך ישראל עשו. והקב"ה יאמר להם: " שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם".

והקב"ה מציע לגויים מצווה קלה ושאין בה חסרון כיס, את מצוות סוכה.

ומיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהילים ב-ג) "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו"...

ומוסיפה הגמרא ושואלת: למה הקב"ה בא בטענות אל הגויים לאחר שהביא עליהם חמה, איך אפשר לצפות שיישבו בסוכה בחום כזה? והרי המצטער פטור מן הסוכה.

אלא מסבירה הגמרא כי הגויים אכן פטורים בשל החום הגדול, אך מדוע הם בועטים?

ונשאלות שתי שאלות בעניין זה: האחת - מה העניין בכך שהקב"ה מציע לגויים דווקא מצווה שאין בה חסרון כיס ושאינה כרוכה בהוצאת ממון?

והשאלה השניה - אם הקב"ה מבקש מצוה קלה, שלא עולה כסף, למה דווקא סוכות? הרי יש עוד כמה מצוות שלא עולות כסף, כגון מצות שילוח הקן או מצוות כיבוד הורים.

מדוע בחר הקב"ה דווקא במצוות סוכה? מה הייחודיות שבמצווה זו שדווקא אותה בחר הקב"ה להציע כמבחן לגויים?

הגאון מוילנה מסביר את כל הרעיון הזה בצורה מדהימה – סוכה מסמלת עראיות. שבעת ימי סוכות כנגד שבעים ימי שנותיו של האדם, והמשמעות – העולם הזה הוא עראי והעולם הבא הוא הנצח. אנחנו יוצאים מדירת קבע ונכנסים לסוכה – דירת עראי. בדירת העראי איננו נזקקים לכלום, אנו לוקחים עמנו רק את מה שאנחנו מוכרחים. דירת העראי, הסוכה היא מצווה שאין בה חסרון כיס, ואין בה כל חשיבות וערך לממון, לכלים נאים.

והדבר מסמל את חיינו – בעולם הזה אין משמעות אמיתית לצבירת ממון, עושר ונכסים גשמיים. כאשר הקב"ה נתן לגויים את מצוות סוכה דווקא, הוא רצה לרמוז להם שאין משמעות לעולם הזה, שהוא עראי.

והוצאת החמה מה עניינה? החמה היא סמל העושר בעולם. הקב"ה משפיע שפע בעולם על ידי כוכב חמה. כאשר נכנסו הגויים לסוכה, השפיע עליהם הקב"ה שפע של עושר וממון, ותגובת הגויים – בועטים.

ומה עניין הבעיטה? – ממונו של אדם משול ל"רגל", כמובא בספר דברים יא, ו בעניין קורח ועדתו:

"וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל"

ומסביר רש"י: "אשר ברגליהם – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו"

ומדוע בעטו הגויים? -  כיוון שלא יכלו לעמוד בפני הפיתוי של העושר והשפע, ועל כן הם בעטו בסוכה, בדירת העראי, כדי ליהנות מהממון, מהשפע הגשמי. הגויים בוחרים בשפע הגשמי על פני ההבנה כי העולם הזה הוא עראי.

על פי זה נוכל להבין את כל השאלות שהועלו בתחילה –

לאחר שיעקב העביר את כל בני משפחתו את נחל יבוק חזר לאחור לחפש אחר פכים קטנים. היה ליעקב רכוש עצום, וחזרתו לחיפוש אחרי פכים קטנים עוררה אצל המלאך את החשש כי נדבקה בו חמדת הממון של לבן.

כשיעקב ראה שהמלאך אכן הצליח לפגוע בו על אף הבטחת הקב"ה, נכנס בליבו הפחד שמא אכן נדבק בו מחמדת הממון של לבן ועל כן הלך למשך 18 חודשים לסוכות, ורק לאחר תקופה זו הלך לשכם, ושם אומר הכתוב – "ויבוא שלם".

משמע – מהמכה הגשמית אכן נרפא יעקב עם זריחת השמש, אך בליבו חשש יעקב שמא מבחינה רוחנית נדבק בו משהו מחמדת הממון, ולכן המתין 18 חודשים בסוכות, הסמל לדירת העראי, למקום שבו אין חמדת ממון – וזאת כתיקון רוחני מפני חמדת הממון.