"אבנים שחקו מים"- על כוח ההתמדה, רק בגלל הרוח...-פרשת תצווה

הרב הלל חבשוש


פרשת 'תצוה', מהווה המשך לפרשת 'תרומה' והיא עוסקת בעיקרה בכוהנים, משרתי המשכן, המופקדים על העבודה, במשמעות הניתנת לבגדיהם ובהכשרתם לתפקיד החשוב והמחייב.   

פעם אחר פעם מודגשת בפרשתנו המילה "תמיד". פרשתנו פותחת במצוות העלאת 'נר תמיד' במנורת המשכן וחותמת ב'קטורת התמיד' והיא אף עוסקת לקראת סופה ב'קרבן התמיד', אשר הוקרב מדי יום פעמיים בבוקר ובין הערביים.

כזכור, אווירה של חוויית התלהבות ראשונית עלתה מקריאת פסוקי הפרשה הקודמת, פרשת 'תרומה', שעסקה בין היתר בנדיבות הלב, אשר לרוב באה באופן ספונטני מרגע מרגש של התרוממות רוח. מנגד, פרשתנו מבקשת להדגיש דווקא את המחויבות למסגרת השגרתית והרציפה ולרמז על כך, שדווקא ההתמדה והעקביות הם ההכרחיים להשראת השכינה "עולת תמיד לדורותיכם... ושכנתי בתוך בני ישראל".

נזכיר, כי ר' עקיבא שינה את אורח חייו בגיל לא צעיר והחל לעסוק בתורה, רק לאחר שנפעם ממעשה המים הרכים, אשר הצליחו לשחוק ברציפות את האבן הקשה. מי שנחשב לגדול התנאים הסיק כבר לפני כאלפיים שנה, כי בהתמדה נחושה ומחייבת לאורך זמן, ניתן להגיע לתוצאה גדולה גם אם מדובר רק במינון קטן בכל פעם, ב'טיפות'...

התלהבות מדבר חדש היא מובנת ומהווה פתרון קל יחסית ודי פשוט. מה שבאמת מרשים זו התמדה עם ציווי לאורך זמן במסגרת השגרתית. אתגר שכזה אמור להביא בסופו של דבר לתוצאה מכובדת ונאה, מרשימה ומשמעותית שגורמת לסיפוק אמיתי ולשביעות רצון.

יותר מכל כלי אחר, מבטאת המנורה, שעשויה מזהב והמפיצה אור, את הרוח ואת הדעת שבחיים.

בתחילת הפרשה נאמר כי יש להדליק את המנורה ״מערב עד בוקר״. הדלקת הנרות בערב-מובנת, אך הציווי להיטיב את הנרות מידי בוקר לא ממש מובן. מדוע שהפעולה של הטבת הנרות לא תיעשה מדי ערב?

נראה, כי פעולת הטבת הנרות כבר מהבוקר, לפני עבודות המשכן האחרות, נועדה לעורר ולאותת לו לאדם, שנחשב ליצור המשוכלל ביותר ולנזר הבריאה, לתת את הדעת גם על קריאת הכיוון, על ערכים ועל איזון ראוי בין החומר לבין הנשמה שבקרבו דווקא בעת שהוא טרוד בצרכיו הקיומיים- בסיסיים ובשאלה האם ועד כמה הוא יצליח להשיגם.

נר התמיד שאינו פוסק לעולם, מהווה מעין "מצפן" רוחני בחיי השגרה המשתנים שיש בהם עליות ומורדות כדברי משורר תהילים: "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי".

לקראת סופה עוסקת הפרשה בקרבן התמיד שהוקרב מידי יום ביומו, ובמפטיר נקרא ״זכור את אשר עשה לך עמלק״. גם בימינו, עת מתמודדים אנו איום הגרעין האיראני ועם נגיף הקורונה המתפשט, נשאב עידוד בזכות האמונה ומכוח ההתמדה, כפי שזכינו לראות אורך הדורות לניצחון הטוב על הרע. רק בגלל הרוח...

שבת שלום ופורים שמח, הלל