"ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך" פרשת ויקהל פקודי

פרשות 'ויקהל-פקודי' החותמות את ספר שמות, מתארות בפירוט רב את ביצוע תכנית בניית המשכן.

בתחילת פרשת 'ויקהל' משה מקהיל את כל עדת בני ישראל ומבקש מהם להתאחד סביב קדושת השבת. בקשה זו מגיעה בשעה שהעם נמצא בהתלהבות מרגעי השיא של ההכנות לקראת המעמד המכונן והמשמח של סיום הקמת המשכן.

בציווי זה נדרש העם שלא לדחות את קדושת הזמן מפני קדושת המקום. בעוד שהמשכן נבנה על ידי האדם, השבת נקבעה ונתקדשה על ידי ה' כבר בששת ימי בראשית. משה מבקש לתת חשיבות ועדיפות לרוח על פני החומר, גם אם מדובר במקום המיועד לעבודת האל.

על הקמת המשכן המפואר ובניית כליו הופקדו שני אומנים מקצועיים בעלי כשרון נדיר: בצלאל ואהליאב. הראשון, הגיע מיהודה, שהיה שבט המלוכה. מוצאו של השני משבט דן, שנחשב ל'ירוד שבשבטים'. ייחוסם של השניים נועד לבטא את הרעיון, שבניית מקום להשראת שכינה וחיבור עם ה׳,  לא נועד רק לבני המעמד הגבוה. המשכן אינו פרטי או סקטוריאלי אלא מקום מרכזי-לאומי, שכולם שותפים בו.

נזכיר כי גם האדנים, שהיוו את בסיס המשכן, הגיעו מתרומה של 'מחצית השקל', אשר כל אחד מעם ישראל השתתף בנתינתה, ללא שום קשר למצבו הסוציואקונומי, לרצונו או טוב ליבו של התורם.

בתקופה הלא שגרתית שבה אנו מצויים, נמשיך 'לתרום' בהקפדה על כללי הזהירות מתוך ערבות הדדית וגילוי אחריות לטובת הרקמה האנושית של הכלל ולמען שמירה על שלמות הפסיפס הייחודי, הצבעוני והמגוון של עמנו.

לקראת האביב והתגברות האור החל משלהי אדר ובפתחו של ניסן, חודש הגאולה, נחתום בתפילה שה' יסיר מחלה מקרבנו במהרה, ונהיה ראויים במהרה להשראת שכינה כפי שנאמר בסוף ספר שמות ״וכבוד ה׳ מלא את המשכן״.

שבת שלום, בריאות, שמחה ובשורות טובות, הלל