לפרשיות בהר-בחוקותי
את ספירת העומר, המעבר מאכילת הפסח "שה לבית אבות שה לבית", במסגרת המשפחה המצומצמת, אל קבלת תורה של כל עם ישראל יחד, כאיש אחד בלב אחד, אופפת התודעה שלא כולם צלחו את המעבר הזה בשלום.
מדי שנה אנו מזכירים לעצמנו את תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה, התנהגות שאיננה מאפשרת לעמוד כאיש אחד בלב אחד.
פעמיים התורה מפרטת ברכות וקללות. בפרשת כי תבוא, ובפרשת בחוקתי. בפרשת כי תבוא בלשון יחיד (ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה)
ובפרשת בחוקתי בלשון רבים (ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם).
רבי שמעון בו אלעזר אומר (במגילה לא ע"ב) שעזרא תיקן שהברכות וקללות של כי תבוא יקראו לפני ראש השנה, והברכות וקללות של בחוקתי יקראו לפני שבועות.
בראש השנה אנו עוברים לפני הקב"ה כבני מרון, אחד אחד, ונבחנים על מעשינו. כהכנה לכך אנו שומעים את הברכות שנקבל אם נזכה בדיננו, וכן, חלילה, להיפך.
בשבועות אנו מתכוננים למתן תורה, לעמוד כאיש אחד בלב אחד. כהכנה לכך אנו שומעים את הברכות להן עם ישראל יזכה אם נצליח לקבל תורה כראוי, וכן, חלילה, להיפך.
שנזכה לנהוג כבוד זה בזה, ולהיות מוכנים למתן תורה. כאיש אחד בלב אחד.