חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו לפרשת 'בהעלותך את הנרות'

 

ישראל נמשכים אחר תאוותיהם ומבקשים בשר. העם בוכה למשפחותיו, על עריות שנאסרו.
האספסוף מתאווה תאווה, נאסף ומתאונן כנגד משה. משה מבין שהתלונות אינו נובעות ממחסור, אלא מתאווה: אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם? הפתרון אינו יכול לנבוע רק ממילוי התאווה שהיא כמעין המתגבר.

ואמנם בהשפעת אותו אספסוף קיבלו ישראל בשר, ואספו שליו, עד שהממעיט אסף עשרה חומרים. אלא שהסוף היה מכה גדולה בעם, והתברר שהתאווה קברה אותם!

שורש הפתרון אינו ברוח הנושאת את השליו שיאסוף העם, אלא ברוח שיאציל הקב"ה על שבעים הזקנים שיאסוף משה, קבוצת מנהיגים שישפיעו מרוחם על העם. במקום תאוות בשר תבוא שאיפה אל הרוח, רוח של תורה וחכמה. כך יכירו ש'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן!' התורה כמו המן טעמה כצפיחית בדבש.

הפרשה פותחת בציווי העלאת הנרות במשכן. המנורה אינה באה להאיר את המשכן, "וכי לאורה הוא צריך?" סמל יש במנורה, כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. בהפטרתנו, כשרואה הנביא זכריה "וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ...ּ", ואינו מבין מה אלה, עונה לו המלאך: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת".

וכך כותב ר"י אברבנאל בתחילת פרשתנו:

"המנורה רמז לחכמות העיוניות, ולכך היו בה שבעה נרות, רמז לשבע חכמות שהם מאירות נפש האדם. ומפני שאהרן נשתלם בכולם, כדי ששפתי כהן ישמרו דעת, לכן כשרצה הכתוב כאן לבאר מדרגת שלמות אהרן בחכמות זכר שהוא יעלה הנרות, ושאֶל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, רוצה לומר שתהיינה מסכימות אל ארון העדות ולתורה הא-להית."

השלמות הרוחנית הינה השתלמות בכל החכמות, ובלבד שהדברים יהיו מחוברים אל התורה אשר בארון הנוסע לפני המחנה! אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

לאחר הנחת התפילין של ראש כנגד המוח, אנו מבקשים: "וּמֵחָכְמָתְךָ אֵל עֶלְיוֹן תַּאֲצִיל עָלַי, וּמִבִּינָתְךָ תְּבִינֵנִי, וּבְחַסְדְּךָ תַּגְדִּיל עָלַי, וּבִגְבוּרָתְךָ תַּצְמִית אוֹיְבַי וְקָמַי, וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְּנוֹרָה לְהַשְׁפִּיעַ טוּבְךָ לִבְרִיּוֹתֶיךָ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְֹבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן". חכמי ישראל בלטו בעבר בשליטתם לא רק בתורה, אלא גם בשאר חכמות, "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים!"

השבוע הלך לעולמו הרב ד"ר נחום לאם, מי ששימש במשך 25 שנה ברבנות "קהילת בית ישראל", וכיהן כנשיא "ישיבה אוניברסיטה". בספרו "תורה ומדע" הוא מנתח את הגישות השונות של חכמי התורה אל לימוד המדע, לאחר דחיית הדעות השוללות את לימוד המדע, מציג הוא שלושה דגמים לחיבור בין תורה ומדע: או שהמדע נדרש כמכשיר לידיעת התורה וההלכה, או שהשמים מספרים כבוד א-ל, והמדע הוא בבחינת תורה ללא טקסטים, או שהמדע עצמו חלק בעבודת ה'.

בסוף ספרו נושא הוא תפילה:

אדון התפילות – אשר אליו מכוונים כל תחנונינו נגע על שפתי ופתח את ליבי וחנן אותי בכישרון התפילה.

אף על פי שאיני ראוי לכך, ציווני בורא העולם ונותן התורה לומר לפניו דברי שבח ותחנונים,

בוקר בוקר, לפני שאני פותח את ספרי או נכנס למעבדה כדי לעסוק במדע.

אט אט מתגבשות המילים:

ריבונו של עולם, נותן התורה ומקור החכמה!

הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות הבורא בכל מאודי, כמו שכתוב "ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם",

וכתוב "בכל דרכיך דעהו", ובזכות עסקי בחכמה, אזכה ללמוד תורה לשמה

ולעבוד את ה' אלוקי עבודה תמה, בחומר וברוח, ולצרפם זה לזה לעשות נחת רוח ליוצרי,

וכמו שאמרו חכמינו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", ויהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי,

אמן כן יהי רצון!