פרשת שבוע חי שרה תשע''ט
מרא דאתרא
פרשת חיי שרה
"אֲדֹנִי, שְׁמָעֵנִי; אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ - מַה הִוא?" בראשית כ"ג, טו
חלק נכבד מפרשת חיי שרה מוקדש לסיפור המתאר כיצד קנה אברהם מידי בני חת אחוזת קבר בחברון כדי לקבור את אשתו האהובה שרה. בפירוט מדוקדק ומייגע מספרת לנו התורה כיצד ביקש אברהם אבינו לקנות את הנחלה, כיצד הפצירו בו בני חת לקחתה חינם אין כסף וכיצד, כאשר הסכים סוף סוף עפרון החִתי למכור לו את אחוזת הקבר, נקב בסכום מנופח ומופקע - ארבע מאות שקל כסף. הדבר מעורר תמיהה כבר אצל בעלי המדרש (בראשית רבה נ"ח, ח): לשם מה לבזבז כל כך הרבה דיו ולשבר קולמוסים כה רבים על פרשייה שלמה - כל פרק כג בספר בראשית - הכוללת הידיינות והתמקחות נוסח שוקי המזרח התיכון? זאת ועוד: מדוע חשובה כל כך העובדה, שהנחלה הראשונה בארץ ישראל שנרכשה בידי יהודי היא דווקא אחוזת קבר? ולבסוף, כיצד ניתן להסביר את האירוניה שבמאבק הישראלי-פלסטיני כיום על אתרי הקבורה המקודשים - מערת המכפלה בחברון, שבה קבורים אמותינו ואבותינו, וקבר יוסף בשכם - שעל פי הכתוב קנו אותם אבותינו בכסף מלא דווקא כדי למנוע כל ערעור אפשרי על בעלותם?
כדי להבין את הפרשייה לאשורה, חשוב לזכור שבעולם העתיק זכאי היה כל אחד, ואפילו הלך זר שהגיע ממרחקים, להיקבר במקום מותו; זוהי זכותו הבסיסית ביותר של האדם באשר הוא אדם - לשוב ולהתאחד עם העפר שממנו נלקח. אברהם מצהיר על עצמו שהוא "גֵּר וְתוֹשָׁב" (בראשית כ"ג, ד) בעירם של בני חת; הוא אמנם חי בקרבם (- 'תושב'), אך אין הוא רואה עצמו כאחד מהם (- 'גר'). אברהם הוא עברי גאה. הוא מסרב לממש את זכות הקבורה ותובע לשלם, ואפילו יהא זה מחיר מופרז, בעבור אחוזת קבר עברית נפרדת. מקום קבורה נפרד לשרה ממחיש את עובדת היותה בעלת זהות שונה וייחודית משלה. אברהם רוצה להבטיח ששרה תסתלק מן העולם כאישה עברייה, ולא כבת לעם החִתי.
קברו הפרטי של היחיד מנקז אל תוכו עבר ועתיד גם יחד. המקום והאופן שבו בוחרים בני אדם להיקבר מגלים הרבה מאוד על הדרך שבה צעדו בחייהם ועל הערכים שלאורם חיו. והוא הדין בנוגע לעם: קברי האבות ומנהיגי האומה מייצגים את עברו של העם ומצביעים על תקופות הזוהר, כמו גם השפל, שבתולדותיו. האופן שבו מתייחס עם לקבריו ולעברו הוא שיקבע בסופו של דבר גם את עתידו.
אכן, עם המעדיף לשכוח את עברו מוותר, למעשה, גם על עתידו - משום שהוא מתעלם מן המסורת שעליו להנחיל לבאים אחריו ובכך מנתק את עצמו משרשרת הדורות והופך לחוליה בודדת וערומה. עם המתייחס בזלזול לאתרי הקבורה של אבותיו המייסדים, לא יזכה לראות בנים ובני בנים המכבדים את ערכיו שלו. אולי משום כך משמש המונח 'קבר' בספרות התלמודית גם במשמעות 'רֶחֶם', ואף שמה של רבקה אשת יצחק, שהמשיכה את תפקידה של שרה כאחת האמהות שמהן נולדה האומה הזאת, מורכב מאותיות המילה 'קבר': העתיד הרי הוא צומח ומגיח מן העבר. מה הפלא, אם כן, שפיסת הקרקע הראשונה שבחר העברי הראשון לקנות בארץ ישראל היתה אחוזת קבר, ושהמאבקים הסוערים והקשים ביותר הניטשים על אדמת הארץ נוגעים לקברי אבותינו? ייתכן כי זוהי הסיבה שבגללה מצאו חז"ל רמזים לדיני אירוסין דווקא בסיפור הקנייה של שדה עפרון: עתידה של המשפחה היהודית צריך להיות מושתת על אורח חייהם של אבותינו ואמותינו ועל האידיאלים שהנחו אותם. הקבר הוא גם הרחם: העבר הוא אביו מולידו של העתיד.
שבת שלום