פרשת בא

אנו נמצאים בעונת החורף בה נמצאים שני החגים היחידים מדרבנן, חנוכה מאחורינו ופורים מלפנינו.

בחודשי החורף והקיץ אין אף חג מדאורייתא.

חגי דאורייתא נקבעו בחודשי האמצע, תשרי וניסן-סיוון. החג האחרון היה שמיני עצרת והחג הבא יהיה חג האביב, חג פסח, אותו קיבלנו בפרשתנו, פרשת יציאת מצרים. חג הפסח, הינו חג הלידה של עם ישראל, אכן השיעבוד במצריים היה קשה אך קשיים אלה היו חבלי לידה שלנו כעם. בהגדה של פסח אנו מצטטים את הפסוק מיחזקאל - "בדמייך חיי", הדם הרב שנשפך במצרים היה כדם היולדת שלאחריו נוצר עם ישראל.

המהר"ל מדבר על זה שבשתי עונות הקצה - בקיץ ובחורף לא יכולים להתקיים חגים מדאורייתא משום שהקדושה תמיד חלה במרכז ולא בקצוות. לכן החגים הישראליים (אפילו חג יום העצמאות הטרי) יתקיימו בסתיו ובאביב שהן עונות ממוצעות, לא קור מקפיא ולא חום בלתי אפשרי. ניתן לראות שגם בגוף האדם איברי הקצה הם איברים שיכולה לחול בהם טומאה - הידיים (אותן יש ליטול במקרה טומאה) הרגליים והשיער.

כהמשך לכך, הרמב"ם אומר שמידות רעות הן מידות קצה - מידות שאינן ממוצעות, יש לשאוף לדרך האמצע בענייני מידות.

המיוחד בעונת החורף שבה אנו מצויים הוא ההזדמנות לריכוז של מאמץ גדול על תיקון המידות שלנו. רבותינו מצאו לכך רמז בראשי התיבות של הפרשות של תקופה זו - שובבים. בעונה זו של קור, הסתגרות והתכנסות שבה אין חגי דאורייתא גדולים חשוב להשקיע בעבודת המידות, לדאוג שיהיו ממוצעות ושנשתדל למצוא חן בעיני אלוקים ואדם ולא נהיה קיצוניים.

בברכה,

יהודית אפרתי