פרשת וארא

פרשת וארא

קריאת התורה בסבב שנתי שחוזר על עצמו פעם בשנה הינו מנהג שתוקן על ידי הגאונים.

התהליך השבועי שעובר עם ישראל מתחיל עם תיקונו של עזרא הסופר שבו מתוודעים תחילה לעליית ראשון בתפילת מנחה בשבת הקודמת ואחר כך שוב בשני וחמישי ולהשלמת הפעימה והשגת ההשפעה המלאה - בשחרית של שבת יושבים כל עם ישראל ומתחברים לתהליך דרך קריאת הפרשה השלמה.

בפרשת וארא ניתן לראות שהעליה של ראשון שונה מהעליה של שני.

העליה של ראשון פותחת בשליחות של משה רבינו לפרעה לאחר החמרת השיעבוד. בעליה הזו יש קושי ואפילו יאוש. 

ואכן, בשלב זה ישנם הרהורים על הגאולה - איך היא תהיה, האם כולם ייגאלו, האם ישנם שבטים שלא ייכללו בגאולה?

בפסוקים מופיעים ארבעת לשונות הגאולה - והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. הם כולם מצביעים על מטרת היציאה ממצרים, הלשון החמישית - והבאתי.

בשבת כבר קוראים את המשך הפרשה - העליה של שני פותחת ברשימת ייחוס חסרה, שלא ברור מה הקשר שלה לפרשה. רשימת הייחוס מפרטת את צאצאי שבטים ראובן, שמעון ולוי בלבד.

בעיון ברש"י מצויין שרשימת ייחוס זו מטרתה לייחס את משה ואהרון שהובילו את עם ישראל בתהליך אבל אם חשוב לייחס רק אותם - ניתן היה לייחס רק את שבט לוי.

רש"י נחלץ לתת תירוץ מיוחד שמביא הפסיקתא,  רשימת הייחוס המיוחדת הזו מצביעה על היחס לשבטים שיש עליהם ביקורת. בפרידה של יעקב מבניו, שלושת השבטים הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, סופגים ביקורת נוקבת ולכן מבחינה פדגוגית התורה מחזירה אותנו לייחוס שלהם כדי לוודא שכולם יודעים שחשובים הם ומיוחסים הם.

ם כן, לכולם יש אפשרות להכלל בגאולה. כל השבטים זכאים להגאל מהשיעבוד גם אם יש ביקורת על מעשיהם.

 בברכה,

יהודית אפרתי