פרשת כי תצא

פרשת כי תצא

בחיים אנחנו כל הזמן במרוץ אחרי הזמן. לעיתים, אנחנו יודעים לעצור ולחשוב. העצירה היא חשובה ויחד עם זאת התנועה קדימה חשובה לא פחות.  את הדברים הבאים שמעתי לפי כ 25 שנים מהרב שי דנינו בשבת חתן. אנחנו נכנסים לסדרה של פרשות, שהחיבור בין שמות הפרשות נותנו מסר לחיים, מסר לחודש אלול, חודש חשבון הנפש ומסר לראש השנה, יום הדין. בפרשה הקרובה, פרשת "כי תצא" התורה מדברת, אמנם, על יציאה למלחמה, אבל השם של הפרשה מדבר על יציאה מאזור הנוחות שלנו, למקום לא ידוע, למקום שבו התוצאות לא תמיד ידועות ובכל זאת התורה מצווה על היציאה הזאת. הפרשה הבאה אחריה היא פרשת "כי תבוא", אדם יצא מאזור הנוחות, לאחר שהציב לעצמו יעדים והגיע לאותו היעד. אחת הדברים שעלולים לקרות במצב כזה הוא העצירה. העצירה לחשיבה היא וקביעת יעדים חדשים היא דבר מבורך, אבל העצירה לשם עצירה, דבר שתוקע את האדם ולא נותן לא להתקדם הלאה היא עצירה לא טובה וזוהי פרשת "ניצבים" אותה עצירה. כשהתורה רוצה לומר לנו שהעצירה צריכה להיות לשם התקדמות היא מצמידה לפרשת ניצבים את פרשת "וילך", התקדמות. אדם מתקדם ומעיד לאדם יש את הצורך הנפשי של ההקדמות כדי להרגיש משמעותי ולא תקוע.

בחודש אלול אנחנו אומרים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" בתוך המזמור מבקש דוד המלך "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" דוד מבקש מצד אחד להיות סטטי, "שבתי בבית ה'" ומצד שני הוא מבקש להיות פעיל "ולבקר בהיכלו". דוד מבקשה להיות בתנועה אבל גם לעצור ולהתבונן.

בהקשר הזה ראיתי בספר "חושבים טוב", שאדם שחי חיים של "אינרציה", בשאיפה להישאר במצב שבו הוא כבר נצמא, הוא ידעך בסופו של דבר. אם אדם ימשיך לחיות את חייו על פי תחנות שהכתיבו אחרים והזמן, הזמן יכלה ומה שהוא רצה לא יקרה. מה יקבע אם האדם ישלוט בחייו ויגיע למשמעות, הוא רק אם הוא יקח את עצמו בידיים ויעשה שינוי. ואין זמן טוב יותר מלעשות שינוי עכשיו.

שבת שלום

הרב שלמה ברוכים

https://www.yeshurun-stam.com/