פרשת פנחס

בס"ד

פרשת פנחס/הרב איתן וייס, מזכיר המועצה הדתית

פרשת פנחס עוסקת במספר נושאים,

ניתן לשאול מספר שאלות :

שאלה ראשונה:פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן- ניתן לשאול מדוע מוזכר אהרון , הרי התורה מייחסת מספר  פעמים לא מבוטל את פנחס לאהרון.

שאלה נוספת: בנות צלפחד-גם כאן נשאלת שאלה דומה ע"י רש"י, מדוע מובאת כל האריכות ''..בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה בן יוסף...''? השושלת מגיעה עד יוסף, למה התורה מאריכה בייחוס הבנות?

ניתן לשאול גם לגבי מינוי יהושע:

משה ממנה את יהושע על פי בקשת הקב"ה, רש"י מביא ע"פ המדרש ש-משה רצה שבניו ירשו את ההנהגה, אך כמובן שמילא את רצון הקב"ה ומינה  את יהושע תחתיו.

ננסה להבין מדוע בחר הקב"ה  דווקא ביהושע.

ושאלה נוספת עולה מתוך הפסוק ..".שנים ליום עולה תמיד'' מובא במדרש (יובא בהמשך) שפסוקים אלו של קרבן התמיד הינם פסוקים הכוללים את ייחוד ה', גם את זאת נצטרך להבין ולתת הסבר לכך.

לכאורה נראה שנקבצו לפרשת השבוע מספר דברים שאין קשר ביניהם אך ננסה ליצור קשר ביניהם.

לגבי פנחס-רש"י מבאר, שהיו השבטים מבזים את פנחס ואת ייחוסו, ואומרים שאבי אמו פיטם עגלים לעבודה זרה, וכעת הרג נשיא שבט; ולפיכך הזכיר הכתוב שאדרבה, ייחוסו הוא מאהרן הכהן .

וכבר הקשו רבים, שעדיין הדבר צריך ביאור – כיצד ייחוסו של אדם משפיע על ההצדקה או אי ההצדקה למעשה?!

ניתן להסביר שכאשר אדם עושה מעשה קנאה ונקם כפי שעשה פנחס, ומסתמך על ההיתר ההלכתי הנדיר המכונה 'קנאים פוגעים בו', עליו להיות בטוח בלב שלם, שבפעולתו לא מעורבים שנאה, אכזריות או רגשי נקם אישיים, אלא רק מניעים של דאגה לכלל וצורך השעה. רק מי שנושא בקרבו מטען כשל אהרן הכהן, שכל כולו רדיפת שלום ואהבת הבריות, יכול לעשות מעשה כזה בלב שלם. וזהו שמדגיש הפסוק, שפנחס הוא "בן אהרן הכהן", שורשיו של פנחס הם שורשים של "אוהב שלום ורודף שלום", כאהרן, וכך מעיד עליו הכתוב שמעשהו נבע לא מתוך שמחה לאיד, נקם, ואכזריות , אלא מאהבה טהורה לכלל ישראל, כאהרן הכהן. ולכן ממשיך הכתוב, "הנני נותן לו את בריתי, שלום".

לגבי בנות צלפחד- נביא את דברי רש"י על פסוק א בפרק כ"ז: '...אלא לומר לך יוסף חבב את הארץ שנאמר ''והעליתם את עצמותי וגו' ובנותיו חבבו את הארץ שנאמר תנה לנו אחוזה.

לגבי יורשו של משה-רש"י על פס' טז: '..אמר לו הקב"ה לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל'.  פירוש הדברים שהקב"ה אמר שמגיע שכר ליהושע על כך ששימש אותך משה ולא מש מתוך האוהל.

 והנושא האחרון -"שנים ליום עולה תמיד"- נדמה לי שפסוקים אלו של קרבן התמיד יוכלו לחרוז את כל הנושאים המובאים להלן.

המדרש מביא וויכוח בין החכמים לגבי הפסוק בתורה שכולל בתוכו את העיקר בעבודת ה', וכך מובא בהקדמה לעין יעקב:

"..בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן…"

 נכון שלייחד את ה' זה חשוב ואין ספק ש"ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל גדול בתורה, אלא שהפסוק: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" מקפל בתוכו גם אותם.

נראה שעניין ההתמדה היא העיקר בעבודת ה' אומנם אין לנו קורבנות אך "ונשלמה פרים שפתינו" – כמה התמדה נדרשת להגיע לתפילות ולהתמיד בהן בכל יום…

כך גם נראה שפנחס בעקבות סבו אהרון חי את כל חייו במידת 'אוהב שלום ורודף שלום' ומעשהו של פנחס שהיה חד פעמי נבע מדרך חיים ארוכה וסיזיפית.

גם בנות צלפחד ביקשו בקשה חריגה ממשה, אך בקשה זו הגיעה מדרך חיים של אהבת ארץ ישראל.

וכך גם יהושע נבחר, לא רק בגלל שהכיר את ה'עבודה' מקרוב, ולא רק כשכר על עבודתו שלא מש מהאוהל אלא מאחר ועבד בעבודה הסיזיפית והיומיומית של סידור בית המדרש ושימוש רב ,עזרה , והיצמדות למשה רבנו .

דהיינו פרטים אלו מתוך הפרשה מראים לנו שוב ושוב את העניין של תמידים כסדרם.

כמה חשובה היא ההתמדה והמחויבות למעשים הקטנים והיומיומיים.

האמונה בצדקת הדרך גם אם לא תמיד מבינים את התמונה הכללית.

הם אלו  שיוצרים קירבה וחיבור לקב"ה.

 

שבת שלום ומבורך