פרשת בלק

בס"ד

 

'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו' (מסכת מכות דף י')

בתחילה אמר לו הקב"ה ''לא תלך עימהם...'' כב יב

כלומר בלעם רצה ללכת לקלל (חלילה) את עם ישראל, שאל שוב והקב"ה אמר לו שיוכל ללכת אבל רק בתנאי ש-''אשר אדבר אליך אותו תעשה''.

ז"א שבלעם ביקש בפעם השנייה והקב"ה הסכים אך ורק עם תנאי מסוים.

לאחר הסכמת הקב"ה בדבר הליכתו של בלעם, בתנאי ש''אשר אדבר אליך אותו תעשה'',

התורה שכידוע לא מוסיפה פסוקים ללא סיבה חשובה, כאן מאריכה מאוד בתיאור של הליכתו והתנהגות האתון ומוסיפה לכך חמישה עשר פסוקים!!!

וניתן לשאול מדוע? הרי הקב"ה יכל לאסור עליו מללכת לחלוטין, או להסתפק בלאפשר לו לומר אך ורק את הדברים שה' ישים בפיו.   מדוע התורה מאריכה כאן בסיפור זה?

נראה שהתורה מלמדת אותנו ש-'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו', הקב"ה מאפשר לבלעם ללכת בדרך בה הוא בוחר אך מלמד אותו מוסר השכל באמצעות שליחים, כמו האתון וכמו המלאך, וכל זאת כדי להרתיע אותו ולגרום לו להבין שהוא כל הזמן יהיה תחת השגחה ובקרה.

ואכן בלעם הגיע אל בלק מורתע ומפוחד, וזאת ניתן ללמוד מהפסוק ''הנה באתי אליך...הדבר אשר ישים א-לקים בפי אותו אדבר''.

ואנחנו מכירים את ההמשך בו בלעם רצה לקלל ויצא מברך.

שבת שלום