פרשת בהעלותך

''ויעש כן אהרון...''(ח' ג') ''למה נגרע'' (ט' ז')
אהרון הכהן קיבל ציווי מאת הקב"ה להעלות את הנרות בכל יום, הכתוב מציין ''ויעש כן אהרון'' הדבר תמוהה הרי ברור שאהרון יעשה את מה שנצטווה מפי הקב"ה, כל אחד שהיה מצווה מגבוה היה מקיים בדיוק את הדברים, אם כן, מה החידוש כאן?
רש"י: 'להגיד שבחו של אהרון שלא שינה' לכאורה מה מוסיף רש"י ואיך זה עוזר בפתרון הקושיא?
עבודת הטבת והדלקת הנרות היא עבודה יומיומית ולעיתים סזיפית ואולי ניתן לומר גם קצת משעממת, ולמרות זאת בכל יום אהרון היה מבצע את העבודה בשלמות כאילו קיבל את הציווי מאת הקב"ה בו ביום מחדש.
בהמשך הפרשה נגשו אנשים מבנ"י בדרישה ובקשה אל משה: ''אנשים אשר היו טמאים...ויקרבו לפני משה .....למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו'' (ט' ו-ז)
אלו אנשים שלא יכלו לקיים את חג הפסח הראשון מתוך אונס ולא מתוך בחירה והחלטה שלהם ולכן היו פטורים מלקיימה, ובכ"ז באו בבקשה לאפשר להם לקיים את הפסח, לכאורה לא מובן למה לדרוש את מה שפטרו אותך ממנו?
נדמה לי שניתן לענות על שתי השאלות בתשובה אחת:
עבודת הטבת והדלקת הנרות היא עבודה יומיומית ולעיתים סזיפית, ולמרות זאת בכל יום אהרון היה מבצע את העבודה בשלמות כאילו קיבל את הציווי מאת הקב"ה בו ביום מחדש, ומה יכול להניע אדם לעשות זאת? אהבה, אהבת ה', מאותה הסיבה אותם אנשים שהיו פטורים מלקיים את הפסח דרשו למצוא להם פתרון יצירתי בכדי לקיים את המצווה בכ"ז.
איך דברים אלו קשורים ליום-יום שלנו? האם אנחנו מתייחסים לבני משפחתנו, לחברים ולכל הסובבים אותנו כאילו זה היום הראשון שלנו מולם?! יש לנו מפגש יומיומי עם יקירנו, עלינו לראות איך אנחנו משמרים את האהבה ומתוך כך את היחס אליהם.