כסף כשר ולב ישר- פרשת תרומה

כסף כשר ולב ישר

פעמים רבות אנחנו למדים דברים מתוך הסמיכות שלהם. התורה נכתבה לא תמיד לפי סדר מובן, לא תמיד פרק ב' הוא המשך של פרק א' מבחינה כרונולוגית, ולכן חז"ל הרבה פעמים שואלים- מדוע נסמכה פרשת זו לפרשת זו. ובמקרה שלנו- למה נסמכה פרשת תרומה לפרשת משפטים. כלומר- למה הרעיון של משכן, השראת שכינה, מופיע אחרי פרשה שיש בה 53 מצוות, רובן בין אדם לחברו, כל הבסיס של הלכות נזיקין נמצא שם; ורק אחר כך מגיע נושא המשכן, שמגיע עם תביעה גדולה: ויקחו לי תרומה.

אז יש על זה ירושלמי, ועוד מקורות, אולם ה"בית הלוי", ר' יוסף בר מבריסק, אומר:  "דבתחילה, קודם שיעשה האדם צדקה בממונו, צריך לראות שלא יהיה בממונו חשש גזל, דאל"כ אין הצדקה מועלת לו כלל, וכמו דלולב הגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה.... וזהו שאה"כ (ישעיהו נו) שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא. וע"כ אמר להם תחילה משפטים, ואח"כ ציום על נדבת המשכן".

פרשת משפטים מלמדת אותנו איך לנהוג ביושר. איך להרויח כסף בצורה הגונה. וזה תנאי לקיום מצוות צדקה. ומי שמביא צדקה מכסף לא כשר- זה מצוה הבאה בעבירה, בדיוק כמו לולב הגזול. הרעיון הזה חוזר על עצמו בעוד מקומות, למשל בפרשת קדושים:  וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּֽעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱ-לֹֽהֵיכֶֽם׃ לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹֽא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּֽעֲמִיתֽוֹ׃

גם כאן הסמיכות מורה כי לפני שאתה עושה צדקה, תשמור על 'לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו'.

ומספרים על הרבי מגוסטינין, שבא אליו יהודי שהיו לו כל מיני קשיים ונכנס להלוואות ולחובות, ובא לקבל ברכה מהרב'ה. וכמקובל, וכפי שנהג בעבר, הביא מעטפה עם תרומה ("פדיון") אמר לו האדמו"ר- הקויטל אקח, המעטפה לא. שאל היהודי- מדוע? השיב הרב: מפני שכתוב בשירת דבורה- "בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם ברכו ה'". קודם פורעים חובות, אחר כך מתנדבים נדבות. אתה לא יכול להיות בעל חוב לאנשים ולתת צדקה כמו גביר...

התופעה של אנשי דלא מעלי שמנסים לקנות מעמד ציבורי ולהכשיר את מיקומם החברתי דרך תרומות, בנית מחלקות בבתי חולים או בנינים באוניברסיטה- מוכרת ולא באופן חיובי. גם בחברה הדתית אנשים שכל קשר בינם לבין הדת או המוסר היהודי מקרי בלבד, מקבלים הכרה וחיבה מדמויות רבניות ותורניות רמות מעלה בעקבות תרומות עתק. הדבר משדר מסר בעייתי לציבור, כביכול ניתן לקנות את הקב"ה, או לפחות את מי שנדמה לנו שמייצגים אותו עלי אדמות.

וגם אנחנו לפעמים "קונים" או מנסים לקנות את הקב"ה באופן דומה. אנחנו אומרים לו, או לעצמנו- נכון שאני עושה דברים לא טובים, בכל מיני אופנים. אבל בסך הכל אני בחור טוב! נותן צדקה, מתפלל... אז גם אם אני מדבר פה ושם לשון הרע, או עושה דברים אחרים – אבל המאזן נראה לטובתי, או כך אני חושב.

אז אמנם עדיף לעשות הרבה טוב ומעט לא, והמאור שבה יחזרינו בע"ה למוטב. אבל בוודאי הרף של לב נקי, ידבנו ליבו, צריך להיות יותר גבוה, לכולנו.