פרשת שלח לך

פרשת ״שלח״ עוסקת ברובה בחטא מנהיגי הציבור שנשלחו לתור את הארץ ותוצאותיו הטרגיות.

 

מתוך חומרת העונש: עיכוב של 40 שנה בעלייה לארץ ומותו של דור שלם במדבר, אנו למדים על גודל חטאם של "ראשי בני ישראל".

הללו חרגו מסמכות, ונהגו בחוסר אחריות עת תיארו באופן מגמתי את אשר ראו תוך קביעה, כי כיבוש הארץ נועד מראש לכישלון:

״אפס כי עז העם היושב בארץ… ארץ אוכלת יושביה היא… ראינו את הנפילים בני ענק, ונהי בעינינו כחגבים".

תגובתו של העם המבוהל לא איחרה לבוא: ״ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא... ויאמרו... נתנה ראש ונשובה מצרימה".

 

אל מול אותה פרשנות מציאות שלילית הפגינו יהושע וכלב מנהיגות וראייה אופטימית והצהירו: "טובה הארץ מאד מאד".

מעניין לציין, כי יהושע וכלב שעמדו בתוקף על דעתם בניגוד לגישתם של עשרת המנהיגים, היו נציגיהם של שני שבטים שאבותם היו דומיננטיים בפרשת מכירתו של יוסף.

דומה שהפעם, ביקשו השניים להפיק לקחים, לנהוג באחריות ולתקן את מעשי העבר.

כלב, נציג שבט יהודה, עמד באופן מנהיגותי כנגד דעתם האחידה והפסימית של עשרת הנציגים והשמיע בראש מורם ובקול ברור וצלול אמירה נחרצת: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה".

יהודה, כזכור, היה זה שהציע למכור את אחיו לישמעאלים ולא הביע מורת רוח כנגד שנאת האחים ליוסף.

יהושע, נציג שבט אפרים, איננו שוכח את תוצאותיו מעשיו החמורים של יוסף שהביא את דיבת אחיו אל אביהם ולכן מביט הפעם בעין טובה על המתרחש בארץ.

 

יהי רצון שנמשיך גם אנו את דרכם של יהושע וכלב אשר אמרו ללא חת:

״עלה נעלה… כי יכול נוכל לה...טובה הארץ מאד מאד״.

נזכה לחנך לעין טובה, לאופטימיות שמביאה ברכה ולראיית הטוב שבאחר, כנאמר ב'משלי': "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ".

שבת שלום, הלל