פרשת לך לך

פרשת לך לך / הרבנית שירה ספיר

מדינת ישראל קבעה את יום העלייה לשבוע זה, כשאברהם אבינו, העולה החדש הראשון, מהווה הדמות להשראה, אך האם באמת אפשר להשוות ביניהם?

לאברהם נאמר: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" ואילו העולים החדשים הולכים "אל" המולדת שלהם. אברהם הלך אל הלא נודע, "אל הארץ אשר אראך". לא היה לו מושג לאן הוא הולך, מה בדיוק היעד, באיזה נקודה הוא יעצור. ואילו העולים החדשים, מכירים היטב את ישראל. חלקם גרו בה בשנה שאחרי התיכון או בתוכנית מסע, חלקם הגיעו לביקור לקראת העלייה לארץ וביקרו ביישובים שונים. אברהם הגיע לארץ והיה נווד. נע ונד לו לאורכה ולרוחבה, בלי מקום מגורים קבוע. ואילו העולים החדשים מגיעים לעיר שבה הם יגורו שנים רבות. האם באמת אפשר להשוות בין אברהם לעולים החדשים? אולי ההשוואה שחוק יום העלייה יצר, קצת קלוש?

ישנם שני דרכים לפרש את סיפור יציאתו של אברהם למסע מחרן לארץ כנען. הפירוש הראשון הוא על דרך הפשט. אברהם חי את חייו בחרן, ולא ברור מה היחס שלו לחיי העבודה הזרה שסביבו או ההכרה שלו באל מופשט. למעשה, איננו יודעים עליו כמעט דבר, כשפתאום, בלי כל הכנה או מחשבה מוקדמת שלו, מתגלה אליו אלוהים וקורא אליו – "לך לך...". מכח גדלות פנימית שלו הוא עושה בדיוק כפי שצווה, ותוך כדי תנועה במסע חיים מטורף והחוויות שחווה הוא מתפתח וגדל ומשתנה, מתחזקת האמונה שלו באלוהים ומבסס את ארץ כנען בתור המקום שבו הוא חי, והופך לחלק מהנוף. אפשר לראות את ההתפתחות הזאת במהלך סיפורי נדודיו בארץ. בהתחלה הוא יורד למצרים כשיש רעב, כיוון שהוא לא מרגיש עדיין מחויב לחלוטין לארץ. אבל בהמשך הסיפור, הוא כבר דמות מוכרת ומוערכת גם בקרב יושבי הארץ, לאחר שהוא מציל את לוט ואת כל תושבי סדום במלחמת הארבעה והחמישה.

הפירוש השני, הוא על דרך הדרש. חז"ל ניסו להבין, מה היה בו באברהם שהוביל לבחירתו מתוך כלל האנשים בחברה הקדומה האלילית בחרן. ולכן המדרש מתאר מסע פנימי דתי שאברהם עובר עם עצמו עוד לפני שהקב"ה פונה אליו. אחרי שאברהם מגיע מכוחות עצמו להכרה בקיומו של האל, הוא איננו מופתע כששומע את הקריאה "לך לך...". המסע של אברהם בארץ, אף הוא מובן אחרת כשהבסיס לכל מה שמתרחש הוא אמון חזק ומבוסס שאיתו אברהם יצא לדרך. גם ברגעי המשבר שבהם הוא מבקש "במה אדע כי אירשנה" או כשכתוב "ויאמין בה' ויחשבה לו צדקה" הם מתוך ההכרה והאמונה באלוהים ולא חלק מתהליך הלמידה וההיכרות שלו עימו.

ואולי ההבדלים בין העולים החדשים היום, לאברהם אבינו – אינם גדולים כפי שנראה במבט ראשון. בדומה לשתי הקריאות את סיפורו של אברהם, ישנם סוגים שונים של עולים. אלו שהעלייה לארץ נעשית בצעד אינטואיטיבי וספונטני או בעקבות בן / או בת הזוג או ההורים, ואת הביסוס והחיבור המלא הם רוכשים "על הדרך" תוך כדי תנועה של החיים בארץ עם עליותיה ומורדותיה. ואחרים שהגיעו להחלטה לעלות לארץ אחרי שנים של בירורים והכנות. אלו גם אלו, עוברים מסע, שלפחות כלפי חוץ יכול להראות דומה. גם כשהם גרים במקום קבע, יכול להיות שיעברו שנים עד שירגישו שזה הבית שלהם, שנטעו שורשים. הם חווים עימותים עם הישראלים על רקעים של הבדלי תרבות ומנטליות בלי שהתכוונו. ויום אחד, גם יגלו שהם מוכרים, אהודים וחלק מהנוף ממש כמו אברהם אחרי שהציל את לוט.

בשבוע הזה, שבו אנחנו מתחילים להתרגל לשגרה של אחרי החגים, אנחנו שולחים ברכת ברוכים הבאים לכל העולים החדשים שהגיעו בשנים האחרונות ובמיוחד השנה לישראל. מצדיעים לכם על הבחירה הלא פשוטה לעקור את השורשים בחו"ל, ולטעת אותם מחדש כאן באפרת.