שלמה קליין
שמי שלמה קליין. נולדתי בשנת 1928 בהונגריה ואני ניצול שואה.
באתי לספר לכם קצת על מה שעבר עלי ועל משפחתי. גרתי בעיירה ששמה אונגורש במחוז טרנסילבניה יחד עם הורי וששת אחים ואחיות.
בשנת 1944 בחוד מאי גורשנו מהבית לגטו בעיר סילג'י שומולו שבטרנסלבניה.
הגטו היה מחוץ לעיר על ההר, שם היה בית חרושת ללבנים ושם עבדנו.
קשה לתאר בקצרה את מה שסבלנו ומה שעבר עלינו. מהגטו נשלחנו בחודש יוני עם רכבות משא, שבכל קרון היו לפחות 100 איש- גברים נשים וילדים
למחנה ההשמדה אושביץ ביראקנו. הנסיעה ארכה מספר ימים בלי אוכל ומים ובלי תנאים אנושיים.
שהרכבת הגיעה לאושוויץ ונפתחו הדלתות של הקרונות העמידו אותנו בשורות.
הגרמנים עשו סלקציה בראשם עמד ד"ר מנגלה שסימן לאן ללכת.
מי לצד ימין ומי לצד שמאל, נשים עם ילדים קטנים ומבוגרים נשלחו שמאלה, כלומר למשרפות.
לצד ימים נשלחו הגברים ונשים צעירות לעבודות כפיה.
אבי, אני ושני אחיי נשלחנו יחד לעבודה ז"א לצד ימין למחנה בירקנאו.
קיבלנו בגדי אסירים ופיסת בד ועליה מספר לתפור על הבגד וזה היה השם שלנו.
חיינו בצריפים שהיו מכילים כ 1000 איש. כל יום חווינו השפלות ומסדרים לספירת האנשים.
היה תור לקבלת האוכל היומי שכלל מים דלוחים עם קליפות של תפוחי אדמה.
מאושוויץ נשלחנו לעבודה במחנה ריכוז "גרוס רוזן" באזור שקרוב לגבול גרמניה פולין.
שם עבדנו בעבודות קשות וקיבלנו אוכל שהיה מתחת לכל ביקורת.
עבדנו במחצבות אבן וחפרנו תעלות אנטי טנקים, תיקון פסי רכבת שהופצצו על ידי הצבא הרוסי.
עבדנו שם עד לחודש ינואר 1945. כאשר התקרבה החזית הרוסית לאוזר המחנה העבירו אותנו למחנה פלסנבורג ושם עבדנו בבית חרושת לחלקי מטוסים
המחנה הזה שהיה גם מחנה השמדה והייתה בן שיטת סלקציה מיוחדת.
לקחו אותנו פעם בשבועיים למקלחות וכשהיינו ערומים הגרמנים היו מסמנים כל המצח סימני A'B'C
שמשמועתם A B היו ממשיכים ללכת לעבוד והיתר הלכו למקום אחר, שסופו מוות.
כאשר החזית הרוסית התקרבה ועל מנת שלט נשוחרר על ידי הצבא הרוסי נלקחנו ב15 אפריל 1945 ברגל בקבוצות של 200 איש כי רכבות כבר לא נסעו.
המסע הזה נקרא איר כך " מצעד המוות" מתוך הקבוצה שלי שהיו 200 איש נשארו בחיים כ15 איש.
כולם נפלו באפיסת כוחות. באותו מצעד ראיתי איך יורים באבי ובשני האחים שלי ז"ל שהיו חלשים ולא היה להם כח להמשיך ללכת.
גם אלי הגרמני כיוון את הנשק אך כנראה שהייתה תקלה או שנגמרו לו הכדורים.
זה קרה 7 ימים לפני השחרור ע"י הצבא האמריקאי במחנה דיכאו ביום 29.4.45 הייתי כבר ללא כוחות והעבירו אותי על אלונקה לבית חולים של הצבא האמרקאי.
טופלתי שם על ידי רופאים במשך 3 חודשים עד להבראתי.
משואה לגבורה: עליתי ארצה בשנת 1948 דרך גרמניה וצרפת בזמן מלחמת השחרור עם קבוצת צעירים שמנתה 400 בחורים
ומיד התגייסתי ושירתתי בצה"ל משנת 1948 עד 1985. השתתפתי בכל מלחמות ישראל
1. מלחמת העצמאות בשנת 1948
2. מלחמת קדש בשנת 1956
3.ששת הימים בשנת 1967
4.מלחמת ההתשה 1969-1968
5. מלחמת יום כיפור 1973
6. שלום הגליל 1982
בשנת 1952 התחתנתי עם אשתי רחל ונולדו לנו 2 בנים, נכדים ונינים רבים. ברוך ה זאת הנקמה שלנו בנאצים מח שמם.
הבנים וכמה נכדים ונינים גרים בגוש עציון. בן אחד גר בכפר עציון ובן שני גר במגדל עוז ובגלל זה אנחנו גרים עכשיו באפרת