תפילתו ה-”לא פוליטית" של משה רבנו – פרשת כי תשא

בטח שמתם לב שלכמעט כל הפוליטיקאים היום יש מאפיין משותף: הרצון לומר ולהוכיח שהם תמיד טובים וצודקים. גם כשהרצון הזה גורם לציבור לשלם מחיר כבד, לא משנה. העיקר הוא : "אני צדקתי”, "לי מגיע להיות בעמדת כח", "אם יש בעיה, זאת אשמתו של היריב, לא אשמתי".

ה"משך חכמה" מסביר שמשה רבנו לא היה פוליטיקאי. בהסברו לפסוק "ויחל משה את פני ה”, הוא מסביר על פי גמרא בברכות, שתפילת משה לעם ישראל אחר חטא העגל הייתה תפילה מאד לא “פוליטית”, במובן הנ”ל. הגמרא אומרת, שעמד משה בתפלה עד שאחזו "אש של עצמות"'. ציטוט מתוך ה-משך חכמה: "הביאור כי הוא האריך בתפילתו על דבר העגל, עד שהרגיש כי מעצמותיו ג"כ נמצא פגם בזה... ובן בנו יונתן היה כהן לפסל מיכה".

זאת אומרת, שמשה אמר להקב"ה "אל תשמיד את עם ישראל בגלל עבודה זרה, ותעשה ממני גוי גדול במקומם. הרי גם נכד שלי יהיה עובד עבודה זרה. הגוי הגדול החדש הזה לא יהיה יותר טוב מן הישן. אז מה הרווחת?” 

מנהיגותו של משה הייתה כזאת, שהיה מוכן לפגום במוניטין שלו, כדי להציל את הציבור. יש גיבורים שמוכנים להקריב הרבה עבור הכלל וגם לסכן את חייהם. נדמה שיש פחות שמוכנים לפגום במוניטין שלהם, כאשר בקלות הם יכולים לשמור על עמדתם כעליונים וצדיקים, כפי שבאמת משה רבנו היה. למי שמוכן לעשות דבר כזה יש בוודאי אהבה גדולה לכלל ישראל.

תפילתו של משה כללה ביקורת עצמית מעמיקה (“האריך בתפילתו") עד שראה בעצמו את הפגם שהשתמש בו להציל את העם. תפילתו הייתה עבור עמו, לא עבור עצמו. יש פסוק בתהילים ס"ז שאנחנו אומרים בסוף כל תפילה: “למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני". המילה "ענני" כתובה "ועננו" בלשון רבים, בעוד הקרי הוא "ענני" בלשון יחיד. תפילה גדולה, כמו תפילתו של משה, מתייחסת לכלל באותה אינטנסיביות כמו שמתייחסת לעצמו של המתפלל.

ברכות לכולנו שנוכל לשפוך את לבנו להקב"ה כמים, וגם להגיע לכך שנוכל לעשות כן עבור משפחותינו ומעגלים יותר רחבים.

 

שבת שלום