פורים וקורונה

הרב שמעון גולן

ההתפרצות המשמעותית הראשונה של הקורונה באפרת התרחשה אחרי פורים אשתקד. חברים וחברות שהשתתפו בסעודת פורים, נדבקו מאחד המשתתפים (שלמיטב זכרוני חזר מחו"ל) וכך זינק מספר החולים אצלנו. ב"ה החולים הבריאו מאז, אך הזכרון, מאז, נשאר.

עברה שנה, שוב אנו קרבים לימי הפורים, והקורונה עדיין איתנו, באפרת ובעולם כולו. מספר החולים הנומינלי, גבוה יותר מאשר אז.

הקורונה מביאה עלינו התמודדות בשני מישורים.

במישור הערכי-אמוני עולה השאלה עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. איני מתיימר להשיב לשאלה זו; כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'. ברור לי כי הקב"ה מעמיד אותנו בנסיון, ואני מאמין באמונה שלמה, וכך אמרתי לעצמי ולאחרים בזמנים קשים, שהקב"ה מנסה אותנו רק במקרים שבהם אנו יכולים לעמוד בנסיון! וודאי שצריך למצוא כוחות לכך, אך הם קיימים, ואז; נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה. מחשבה זו חייבת ללוות אותנו דווקא משום שחלק מהנסיונות הם בתחום ההלכתי. פגיעה משמעותית במעמד בית הכנסת ובתפילות הצבור, בשיעורים ובאירועים תורניים אחרים. אנו מצטערים אך מתגברים, ומצפים לחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.

במישור האישי והמשפחתי כולנו נפגענו במשהו, מי יותר ומי פחות. ישנם שנפגעו פגיעה כלכלית כשנשבר מטה לחמם וישנם שחווים פגיעה בתא המשפחתי בעקבות הלחצים מסביב. אצל כולנו נפגע מרקם החיים החברתיים; ביקורים, פעילויות ובילויים. מנסים לעזור לאלו שנפגעו, אך בנוסף, ואולי אף לפני, חייבים למצוא את הכוחות הפנימיים לעבור את התקופה הקשה בשלום. קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.

פורים הוא חג מאד חברתי וקהילתי. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרפז סעיף ב) נפסק: מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה. כתב על כך במשנה ברורה (ס"ק ז): ואפילו היתה תלמוד תורה של חבורה גדולה של מאה אנשים שלומדים באיזה בית, אפילו הכי צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור, משום בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ. אין לנו אפשרות השנה לקיים בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, אפילו מנין מצומצם של עשרה הוא מסובך ותלוי הרבה במזג האוויר.

מצוה מיוחדת היא סעודת פורים. במשנה ברורה (סימן תרצה ס"ק ט) נאמר (בשם השל"ה): שיקבץ אנשי ביתו וחבריו, דאי  אפשר לשמוח כראוי ביחיד. אין ספק שכולנו אוהבים את סעודת פורים ומצפים לה, אולם השנה ניאלץ לקיימה בערבון מוגבל. כך לגבי ההתקהלויות וההרקדה ברחוב, ב"פורים שפיל" ובשאר אירועים.   

חג הפורים הוא חג נצחי, ככתוב במגילת אסתר: וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. על כך נאמר בתלמוד הירושלמי (מגילה א, ה): ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל... ר' שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל. נאמר... וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם. איננו מבטלים, חלילה, את ימי הפורים, אולם אנו נערכים לקיים אותם בצורה שונה, ובעזרת השם יתברך; "עוד נשובה אל ניגון עתיק, והזמר ייף ויערב... טובו, טובו, אוהלינו, עוד נשובה אל ניגון עתיק."

שתי הערות לסיום:

  1. אנו נמצאים בשעה מורכבת מבחינה פוליטית. המאבק בקורונה ומערכת הבחירות מתערבבות זו בזו. הדבר יוצר, לעיתים, תחושה של חוסר הזדהות עם החלטות הממשלה ומשרד הבריאות, עד כדי סירוב לקיים את התקנות. גם אם איננו מבינים תמיד את ההגיון הבריאותי בתקנות מסוימות, החובה להקפיד עליהן היא חיונית; "הווי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו", בלע"ז: אנרכיה. לא לעגל פינות, לא לחפף ולא להתעלם.
  2. גם בדברים המותרים כדאי להישמר. אם מתירים לערוך קניות אין חובה להתנפל ולהתקהל. גם אם מותר להפגין, לא רצוי לעשות זאת ברוב עם. גם המחוסנים זכאי דרכון ירוק אינם חייבים לטוס מיד לחו"ל. אפילו ספק פיקוח נפש דוחה שבת ויום הכיפורים, כל שכן כשהסכנה עדיין מצויה.

נשמח כולנו בשמחת הפורים מתוך אחריות וזהירות. וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם!