שבת פרשת שמות


דבר תורה לשבת
מאת הרב שראל רוזנבלט רב בית הכנסת המרכזי רימון

לכל איש יש שם שמייחד אותו, שמבדיל אותו.
נשמתו של כל אדם היא מתנה שנתן לו הקב"ה, מבנה אישיותי ונשמתי ייחודי שהוא הברכה אותו הוא מביא לעולם.
ספר שמות הוא ספר של גאולה, של יציאה מעבדות לחירות, של ניסים מופלאים. ספר של התגלות, קבלת תורה והשראת שכינה. היה ראוי אולי, לכנות את הספר 'ספר הגאולה', 'ספר החירות' או 'ספר יציאת מצרים' (Exodus). ובכל זאת, שמו של הספר הוא 'ספר שמות'. 

פרשת השבוע פותחת בפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ומונה את כל שמות בני יעקב. המדרשים והפרשנים נדרשים לשאלה שזועקת – מדוע התורה מאריכה בשמות האנשים היורדים מצרימה, והרי לפני שתי פרשות בלבד מנתה התורה את כל היורדים למצרים, ומדוע לחזור על כך שוב?

רבות התשובות שניתנו לכך. במדרש רבה (א, ה) נאמר:
"ואלה שמות בני ישראל, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן, שנאמר: ראה ראיתי את עני עמי. שמעון, על שם: וישמע אלהים את נאקתם" וכו'.
פתיחת הספר בחזרה על שמותם של בני ישראל באה ללמדנו שיש קשר פנימי בין שמו של אדם לבין הגאולה. הגאולה היא איננה רק התגלות אלוקית ולא איזה רעיון מופשט שיום אחד יקרה. הגאולה קשורה באופן הדוק לסיפורם האישי של כל אדם ואדם. כיון שראובן, במאמצים גדולים, הצליח להיות ראובן, כלומר לממש את הפוטנציאל שלו, הקב"ה ראה את ישראל. ובזכות שמעון שמע הקב"ה את זעקתנו. בזכות לוי נלווה ה' אלינו.

הדרך לגאולה וישועה עוברת דרך כל אחד מאיתנו. סיפורו הגדול של הקב"ה בעולמנו מורכב מסיפורו האישי של כל אחד ואחד.
לכל איש יש שם שהוא מתנה וגם מחוייבות.

*שבת שלום,*
*שראל*