עיונים בפרשת שבוע פרשת מקץ
חנוכה
יש שני חגים שחז"ל תקנו לנו מעבר לחגים המצווים בתורה – חנוכה ופורים.
בשני החגים הללו אנו מוסיפים בברכת "מודים" שבתפילה ובברכת המזון ברכה מיוחדת – "על הניסים ועל הפורקן" וכו'.
בחנוכה אנחנו מזכירים "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול" וכו', ובפורים "בימי מרדכי ואסתר" וכו'.
צריך להבין מדוע הזכירו את מתתיהו ואת מרדכי ואסתר ואילו בפסח אנו לא מזכירים – בימי משה רבנו.
אלא שיש הבדל גדול בין ניסיי יציאת מצרים לניסים שבחנוכה ובפורים.
בחנוכה ובפורים ההתעוררות הייתה של עם ישראל. הם החליטו לקום ולעמוד על נפשם ולהילחם ולאחר מכן זכו בסיעתא דשמיא וגברו על אויביהם, מה שאין כן ביציאת מצרים, שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים בלי שום התעוררות מצדנו. בני ישראל במצרים היו שקועים בעבדות ולא היה בהם הכח לקום להילחם ורק הקב"ה הוציאם ביד חזקה, ואילו בימי החשמונאים הם בעצמם התעוררו להילחם על תורתם על עקרונותיהם ועל אמונתם. רק אחרי שאנחנו התעוררנו להילחם, זכינו לסיעתא דשמיא, וכך היה גם בימי מרדכי ואסתר ההתעוררות הראשונית היתה של עם ישראל, אח"כ זכינו והקב"ה הצילנו. וזה אחד ההסברים למאמר כי לעתיד לבוא יתבטלו כל המועדים לבד מחנוכה ופורים, כי אלו חגים שאנחנו זכינו בהם ע"י ההתעוררות שלנו. ולזה מכוון האמור "ונודה לשמך הגדול סלה" בכל מקום שהוזכר סלה, הכוונה שיהיה גם לעתיד לבוא. ואלו ימים המסוגלים. כשתקנו חז"ל את הימים הללו להודות ולהלל, תקנו לדורות. כי זה זמן מיוחד. ועל זה אנו מברכים בימים ההם בזמן הזה. שגם בימינו אם נתעורר בזמן הזה לאחדות, להלחם על קודשי ישראל, נזכה לסיעתא דשמיא ולראות את הגאולה השלמה בב"א.
שבת שלום,
הרב בן ציון בר שלום
רב ההסתדרות וביה"כ המרכזי התמר