ולא יהיה כקורח וכעדתו - דבר תורה לפרשת קרח

מפורסמת הבדיחה על אותו דרשן שהייתה לו רק דרשה אחת, על פרשת קורח, ובכל הזדמנות וכל שבת שבה היה דורש, היה מוצא סיבות ותירוצים איך לקשר אותה לקורח ולומר את דרשתו הקבועה. בילדותי צחקתי ונהניתי מיכולת האלתור של אותו דרשן. בנערותי הבנתי שישנם דרשנים שאין הרבה באמתחתם... אך כשגדלתי הבנתי כי – לצערנו – דרשה על קורח תמיד אקטואלית! הטענות על חלוקת משרות למקורבים (מינוי אליצפן בן עוזיאל – רש"י), על שחיתות של מנהיגים ("ראו כמה עבים שוקיו, כמה צווארו שמן, והכל משלנו..." – טענות כנגד משה על פי הירושלמי במסכת שקלים), ועל התנשאות ה"אליטה" על ה"עמך" ("כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים!"), טענות כאלו קיימות לאורך כל ההיסטוריה, והובילו לא פעם למרידות ולמהומות. בהשלכתם האקטואלית, ניתן אולי להזדהות עם טענות אלו. בקוראנו ברש"י את דברי חז"ל על השפעתן של נשות המנהיגים על בעליהן (אשתו של און בן פלת שהצילה אותו, ואשתו של קורח שהובילתו לאבדון), אף הם מעוררים אולי למישהו אסוציאציות מודרניות. קשה להניח שלנגד עיניהם של חכמי המדרש עמדה רק הפרשה ההיסטורית של קורח.

כדי למנוע הזדהות עם בעלי המחלוקת מצהיר משה העניו מכל אדם: "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם!". כמו כן, הידיעה שכל מעשיו של משה נעשו על פי הדרכתו של הקב"ה, מאירה את קרח באור שלילי. חז"ל מציגים כדוגמה למחלוקת שאינה לשם שמים את "מחלוקת קורח וכל עדתו". ניסוח זה העלה שאלה: מדוע לא נאמר "מחלוקת קורח ומשה"? אכן התשובה היא שכאשר המחלוקת אינה לשם שמים, אזי כל אחד מן הבאים לחלוק מונע מאינטרסים אישיים שלו, וסיבת מחלוקתו של זה אינה סיבת מחלוקתו של זה, ועל כן המחלוקת היא גם בין קורח לבין עדתו. לעתים פועלים בעלי המחלוקת "לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן" (ואם טענות אלו נשמעות למישהו מוכרות, ונראה לו שהדברים אקטואליים, הרי זה על אחריותו בלבד).

המחלוקת מסוכנת היא, כמשחק באש, בתחילה "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא", אבל האש מתפשטת הלאה, יוצאת ושורפת את מאתיים וחמישים נשיאי העדה. קורח דתן ואבירם, המנסים לשמוט את הקרקע תחת מנהיגותם של משה ואהרון, נענשים ונשמטת האדמה תחת רגלם! המחלוקת היא כמגיפה, ואחרי הגל הראשון בא הגל השני, באים ישראל בתלונה "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'!", והגל השני חמור מן הראשון, ומחלוקת שראשיתה מצער הובילה לבסוף למותם של כ- 15,000 איש!

במהלך המגיפה העולמית הפוקדת אותנו, היו שהביעו צערם על כך שאין לנו היום אפשרות להקטיר קטורת לפני ה'. ויש שהתחזקו באמירת פרשת הקטורת בתפילה, כמסוגלת להציל מהנגף. אותה הקטורת שבתחילת הפרשה המיתה את נשיאי העדה, היא זו שבסוף עוצרת את המגפה, על ידי אהרון האוחז במחתה. אכן סגולה בדוקה!  אך צריך לשים לב לסופה של דרשת המכילתא המובאת ברש"י (יז, יג): "למה בקטרת? לפי שהיו ישראל מליזים ומרננים אחר הקטרת לומר סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש. אמר הקב"ה: תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא הממית". לא הקטורת ממיתה, אלא החטא ממית. על פי זה יש לומר כי לא הקטורת עוצרת את המגיפה, אלא החזרה בתשובה מהחטא. נראה שלא במקרה פרח מטה אהרון, ונבחר הוא לשאת את הקטורת ולעצור את המגיפה שפרצה בעקבות חטא המחלוקת. אהרון אשר הוא אוהב שלום ורודף שלום, הוא אשר מורה לנו את הדרך להימנע מהמחלוקת. בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ!

שבת שלום!