ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן

פולמוס

ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן

פסח הוא זמן של אהבה וחסד, שבו עולים אל מעל לכל החשבונות והעקרונות * האם נצליח גם אנו לפסוח מעל המחסומים האישיים ולצאת ממצרים?

הרב שראל רוזנבלט

בשעה בה בישר משה רבנו לבני ישראל על יציאת מצרים, כך מספר המדרש (שיר השירים רבה, ב), העם דחה את דבריו. 'עוד לא הגיע הזמן', נשמעה הטענה, "שכן נאמר ארבע מאות שנה ואנחנו כאן רק מאתיים ועשר'. טענה אחרת שהועלה אמרה כי העם עוד לא חזר  בתשובה וכי יש בעם עוד  עוונות, חלקם עובדי ע"ז ולכן צריך קודם להתנקות ולהטהר. על כל אלו משיב משה ואומר: "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". כלומר: רבש"ע מדלג על החשבונות הללו שלכם; הוא מביט במעשיכם הטובים ולא באלו הרעים; חפץ הוא לגאול אתכם עכשיו רק תענו בחיוב. תביעו את הסכמתכם. תתמסרו.

אנו מתכוננים רבות לחג הפסח. מנקים את הבית ואת חדרי הלב והוספנו חומרות על חומרות במרוצת הדורות וכל זה מתוך רצון שלנו להיות שותפים ויותר ראויים ומוכנים ליציאה ממצרים. ואמנם עמך כולם צדיקים שמחמירים על עצמם עד כזית וכביצה. ההכנות ההלו תואמות את הגישה של אלו הטוענים כי טרם פעלנו מספיק בכדי להיות ראויים לגאולה. אולם, עוד לפני כל החומרות וההכנות חשוב לזכור כי פסח הוא לפני הכל חג של אהבה שאינה תלויה בדבר. פסח היא אהבה שמדלגת מעל כל המכשולים היישר אל ליבו של האדם וכך מוציאה אותו מן המיצר.

ביציאת מצרים (וכן בכל דור ודור בזמן המיוחד הזה) הופיע אור גדול של חסד אלוקי המבקש לגאול את האדם מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה. על אף החשבונות ועל אף המציאות המורכבת שאנו רואים סביב; למרות הדימוי העצמי הנמוך שלא פעם עלול להיות לאדם ביחס למקומו בעבודת ה', בפסח קורא לנו ה' יתברך להצטרף לאור החסד.

מה צריך לעשות בשביל זה? לפתוח את הלב. להסכים. להביע נכונות. לצבוע את מזוזות ביתנו בסימן של אמונה. לקפוץ אל מעבר לדעת היישר אל האמונה. בעיקר עלינו להסכים להיות נאהבים על ידי ריבונו של עולם. לקבל את העובדה שהקב"ה אוהב אותנו במקום בו אנו נמצאים; במצב ההווי שלנו ומשם כבר יאספנו אבינו. זה היה גם המבחן של עם ישראל במצרים. בדיוק בזמן שנראה הכי לא מתאים, בו האדם והאומה נראו בשפל המדרגה, דווקא שם התגלה אור החסד האלוקי שהוא למעלה מכל טעם ודעת והוא מבקש להעלות גם אותנו למקום נורא, נשגב ומלא באהבה. לא בכדי פותח הרמ"א את הלכות פסח עם חובת קמחא דפסחא. את החסד לו אנחנו זוכים מאת ה' עלינו להמשיך הלאה לזולת.

מעבר לפינה ממתינה לנו ספירת העומר עם עבודה פרטנית על כל מידה ומידה תוך עלייה מדרגה לדרגה. ספירת העומר מלאה בביקורת, בירורים וכך גם הזדככות גדולה. למרות זאת, נקודת הראשית, הרגע שבו הכל מתחיל הוא רגע שבו פוסחים ומדלגים בכוחה של האהבה.

ישנם רגעים מעטים מאד בחיינו בהם אנו מרגישים נאהבים או אוהבים בצורה זכה וטהורה. די אם נחשוב על כל החשבונות והעקרונות (חשובים ככל שיהיו) המפרידים בינינו לבין ילדינו, בינינו לבין שכנינו, בינינו ובין בני הזוג שלנו.  גם אם בכל אלה אנו צודקים, עדיין יש גם חסד הגבוה מן הצדק. ישנה אהבה הגבוהה מכל חשבון. ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק א,א) מלמד אותנו שעלינו לעוט בחיפזון גדול על אותם רגעים שכן או אז נצליח גם אנו לצאת ממצרים.

פסח כשר ושמח ומואר בחסד ואהבה.

עבור לתוכן העמוד