מכתב למשפחה מניר, חברו של ברק


למשפחת עוזרי היקרה!

את הכרותי עם ברק התחלתי לפני כשנתיים. אני - חייל טירון, קיבוצניק שבקושי סיים את הלימודים וחילוני גמור. וברק - המפקד, דתי אדוק לאחר שנות לימוד רבות בישיבות, מבוגר במקצת מאחרים. מי ידע לאן קשר כזה יוביל? אם הייתם שואלים אותי מתחילת דרכנו, הייתי אומר גג - עד סוף הטירונות.

התחיל המסלול, העבודה קשה. אבל תמיד בסוף הערב במסדר הלילה של המפקד עולה שוב החיוך, חוזרים לישון עם החיוך הגדול הזה. עוד יום. אף פעם זה לא היה יום רגיל של מטווח, מד"ס, מסדר בוקר וכו'... תמיד נכנס הרבה מעבר, על המדינה, על ערכיות, וכל משנתו של ברק - אין יום סתם, כל יום צריך ללמוד ולהתחנך הרבה מעבר לידע הצבאי.

נגמרה הטירונות, אנחנו ברגילה והטלפון מצלצל. על הצג מופיע "ברק", אני עונה "הלו, המפקד?" ובשניה הכל נשבר, מן הצד השני: "מה קורה אחי, מתי רואים אותך?" אני עוד בשוק שהמפקד קורה לי "אחי". הוא מספר לי שהוא יוצא לקצינים. ממשיכים באימונים ושומרים כל שבוע על טלפון קבוע להתעדכן במצב. כשחזר מההכנה למחלקה אחרת, כבר היה הקשר של חברים. הוא מספר מה הבעיות ואני לו גם כן.

נגמר אימון מתקדם, אני יוצא למ"כים, ממשיכים לשמור על הקשר ומתעדכנים במצב. בסוף הקורס הוא מספר לי שהוא נכנס סמל לנוב' 04. כמובן שסיכמנו שימשוך אותי למחלקה שלו. מתחילים עבודה, לכל בעיה יש פיתרון, יש את מי לשאול ומי לסמוך. תמיד מלמד, מחנך, מוסיף ואוהב. הכל עם הרצון הטוב, האדיר הזה, והאכפתיות האין-סופית מהמסגרת.

כמעט בכל צדקתם בשם שנתתם לברק: הניצוץ הזה בעיניים שיודע הכל בדיוק, החדות, הנקודה המדוייקת והספציפית עליה צריך לעבוד בדייקנות. הכוח והעוצמה של הברק גם כאשר שאר הגוף כבר לא בכושר. הכוח האדיר הזה בראש, הפסיכולוגיה האין-סופית על מהות המנהיג, המפקד והמחנך.

אם עוד לא הבנתם, הטעות בשם היא רק בצורתו של הברק: יש לו עיקום קל, אצל ברק שלכם לא היה את העיקום הזה. הכל חד כמו ברק, אבל נשאר ישר כמו סרגל, קו ישר. זו צורתו של הברק שאני מכיר מאז. ישר, חד, אין מילימטר סטיה, לא שמאלה, לא ימינה, לא אחורה ולא קדימה. הכל מסודר ומתוקתק, ממסדר הבוקר, המטווח, השלשות, התכנון היומי, נוהל הקרב, והתרגיל, הפעילות, המארב. אין מרווח לטעויות, תמיד עם ידע אדיר על איך המשימה צריכה להתנהל, ולהכל בא מוכן סגור - כל אחד יודע בדיוק את מקומו.

כל כך הרבה למדתי על הפיקוד, החינוך, הערכיות ואהבת הארץ האין-סופית הזאת. תמיד יש מי ששומע, מי שמקשיב, מי שמייעץ, נותן כתף ברגעי השבירה של כל מ"כ או איש סגל אחר בפלוגה. והכל באהבה ענקית ובאכפתיות שאין כמוה.

הקשר בינינו היה ממש טוב. כל כך נהניתי מהתפקיד, ואני מאמין שהרבה מאוד בזכותו, הרבה מאוד השפעה הייתה לו על המסגרת החזקה שבינינו יחד - מחלקה 1, כשמה כן היא. כל כך נהניתי שתמיד היה על מי לסמוך, עם מי להתייעץ בהכל ולא להרגיש לשניה לא בסדר שאני נותן עוד בעיות לאחרים.

המכנה המשותף שמצאתי בינינו הייתה אהבת הארץ. כשהוא אצלי, מראה לי עוד מעיין ועוד הר, ועוד מקום יפה בארץ שלא הכיר. אותו דבר כשאני ביקרתי אצלו, את הטיול האחרון עשינו ברגילה לפני כחודשיים. נזכרנו ביחד שיש בשביל מה להילחם ועל מה להגן, זה נתן עוד כוח להמשיך ולדחוף קדימה.

עלינו לגדוד, המצב קשה מבחינות רבות לברק, אבל לשנייה אינו שוכח את מקומו, קדימה לכוח, המפקד. הטרטורים בקו, כל שניה שינוי משימות, העברות ציוד שלא נגמרות, אבל הכל בסדר מופתי וברוגע. אני אתגעגע לטלפון בכל מוצאי שבת, אפילו אם אנחנו בבסיס ולא אחד ליד השני, לאחל שבוע טוב. שיחת מוצאי שבת בנוהל הקבוע, ולהתחיל שבוע כמו שצריך.

אני מודה לכם, לכל המשפחה שחינכה כזה בן אדם גדול. למרות השוני האדיר בינינו, לימד אותי כל כך הרבה על הצבא, פיקוד, אהבת הארץ, ועל החיים בכלל.

כשחזרתי ממ"כים ברק נתן לי ספר ובפתיחתו הקדשה ממנו, ציטוט של נדב מילוא ז"ל: "עשו לכם כלל שלאורו תלכו בכל אשר תפנו: היו מציונים בכל דבר. כל פעולה שאתם מבצעים נסו לבצע בצורה הטובה ביותר, תשאפו לבצע את המוטב בצורה שבה תוכלו להביט בדמותכם במראה ולומר לעצמכם בכנות: עשינו את המקסימום. עמידה זו מול המראה היא המבחן האמיתי. רק אתה לבדך תוכל לדעת אם עשית את המוטב. לא מפקדים ולא חבריך יוכלו לדעת אם המצוינות אינה רק חלק ממך, אלא אתה עצמך."

בתור מי שתמיד הסתכל ולמד, בתור המראה הזו, אני מסכים חד משמעית: המצוינות היא ברק עצמו. וכיאה למפקד הטוב שהיה, הדוגל בדוגמה אישית, כעת המצוינות שלו קיימת גם בי, וכמוני גם בשאר פקודיו ומפקדיו!!!

שום דבר שמישהו יכתוב או יאמר לא ישנה את הכאב, אבל אני רוצה שבכל פעם שקשה ועצוב תפתחו את המכתב שלי או של רבים מהחברים שרשמו על ברק, ותזכרו מי הוא היה. תעלו חיוך ענק על הפנים שמשתווה כמעט לחיוך הענק הזה שהיה לברק, הכאב ישתכך קצת. הוא נתן לכל כך הרבה אנשים כל כך הרבה. ואני מודה על כך שיצא לי להכיר כזה בן אדם ענק שלימד אותי כל כך הרבה.

אוהב ותמיד לצידכם,
ניר

עבור לתוכן העמוד