ההספד שנשאה נסיה, בתה של דבורה:

אמא אהובה,

היום יום שלישי כא' אדר, והיום אני בת 16. עוד לא עיכלתי את מה שקרה לנו, שאלוקים רצה אותך אצלו בדיוק עכשיו, בפתאומיות אכזרית שבה נקטפת מהחיים על-ידי רוצחים שפלים וחסרי צלם אנוש.

אמא, את תמיד היית עמוד התווך בבית. קיבלתי ממך כל-כך הרבה, מהחינוך המעולה שנתת לכל הילדים.

 תמיד במצב של התלבטות וחוסר אונים, את היית בדיוק הבנאדם שידע להקשיב, להבין ולתת את העצות הטובות ביותר. כזאת חוכמת חיים ועוצמה בלתי רגילה גיליתי רק אצלך. בלעדייך הייתי נראית היום אחרת. אני מבטיחה לך שאנחנו נחזיק מעמד למרות שתחסרי לנו מאוד, ואנחנו נראה לרוצחים הארורים שהם לא יצליחו לשבור אותנו. תתפללי עלינו מלמעלה ותדעי שאני כל-כך אוהבת אותך ואני כל-כך אתגעגע אליך.

נסתרות דרכי ה' ואני מאמינה שלא לשווא את לא אתנו, זה נגזר מלמעלה. אני כל-כך רוצה לחבק אותך עכשיו ולא יכולה, ואני רק רוצה שתדעי כמה אנחנו אוהבים אותך וחסרים אותך, אמא שלי.


עבור לתוכן העמוד