דברי הספד שאמר ראש מועצת אפרת, מר איתן גולן:

"כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים,
רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו."

היום מבכה רחל את ביתה, שרה, כי איננה.

שרה, הי"ד, נהגה לפקוד את קברה של רחל אמנו בדבקות, בכל שלישי בשבוע. כך עשתה גם אתמול, שעות ספורות בטרם נרצחה. עוד לא מלאה שנה לעלייתם של שרה, נורמן ועטרה לאפרת, כאן הגשימו את חלום בניית ביתם במולדת.

מלאים מצוות כרימון נסעו בני המשפחה לפקוד את אבני הכותל. באהבה אספו את אסתר, ישראל ורחל למכוניתם, שבתוך דקות הפכה למלכודת מוות. יד זדונית קטעה את החלום.

עוד חוליה קטנה אחת במאבקו של עם שבע נדודים, תלאות, מלחמות ואסונות בדרכו להיות עם חופשי בארצו.

בבוקר הובלנו את אסתר למנוחתה האחרונה, ועתה אנו ניצבים בשנית ליד המיטה וממאנים להאמין כי אין זה אלא חלום בלהות.

היום זו את שרה ששילמת בחייך את מחיר רצונה של ממשלתנו להתהלך מעדנות במשפחת העמים. כאן, כשקול דמייך זועקים מן האדמה, זועקים אנו לממשלה, שנציגה איננו עמנו. התעוררו אחים מחלומותיכם. אל תבואו לבכות עמנו את המתים. אל תבואו להתנצל ולספר לנו שאתם מתביישים. התעוררו ממשחקי הפסקת האש החד צדדיים. הוותרנות, ההבלגה, והאיפוק מציגים אותנו בעיני האויב כחלשים, נרפים ואובדי דרך.

אין בצד השני שמבין את טוהר כוונתכם למנוע שפיכות דמים. גם השופט העליון שם בוושינגטון לא נרעד מהתרגשות נוכח התנהלותנו המעודנת. עמנו ששרד את השואה, ששרד מלחמות גבורה, נמצא שוב על פרשת דרכים גורלית.

אריאל שרון ראש הממשלה - בידך הופקדו ההגאים נוכח עברך המפואר. רק איש כמוך לעת כזאת יודע כי מוצו התרגילים, הגינונים והשיקולים, ועת היא לישראל להאבק על גורלו ועל ארצו.

אריק, אנא החזר לנו את הגאווה היהודית והציונית, אשר כה נשחקה מאז אסון אוסלו. קח מהם את הרובים שניתנו בתמימות עד איוולת. החזר לנו את הביטחון בביתנו ובדרכנו - אתה יודע איך עושים זאת. אנחנו לאושוויץ לא חוזרים! תן לנו להיות עם חופשי בארצנו! תן לנו לחיות!

משפחת בלאושטיין היקרה, אין מילים נוכח האסון. 
משפחת אפרת - משפחתכם. כאבכם - כאבנו. אבדנכם - אבדננו.
ביחד נמשיך וביחד נתגבר.

 לחץ להגדלה לחץ להגדלהלחץ להגדלה

עבור לתוכן העמוד