הבחירה בברכה פרשת ראה

13/08/2020
הגדל

סביר להניח שאם אעשה משאל בין חברי לספסל הלימודים בתקופת הישיבה התיכונית ובו אנסה לברר "מהו המשפט הזכור לך ביותר" מבין אלפי שעות החינוך שעברו עלינו בתקופה ההיא, יהיו מעט מאד דברים אותם תזכור כל החבורה.

אבל משפט אחד שחרוט בזכרוני בוודאי זכור גם לדורות שלמים של בוגרי מערכת החינוך הדתית על גווניה השונים, משפט שמן הסתם זכו לשמוע ברגע של תוכחת מוסר גלויה מפיו הרב הותיק הגוער בתלמידיו המתלוננים על שעות לימוד הגמרא הרבות, אשר דורשות מאמץ מחשבתי וריכוז גבוה שלעיתים יול לתסכל בן נוער במידה שקשה לתאר...

הרב היה מעביר ידו בזקנו המלבין ואומר לחבורת התלמידים המותשים שלפניו "זכרו, כשעולים למעלה לעולם האמת מגלים שאין גן עדן ואין גיהנום..." בשלב הזה גם המנומנמים שבחבורה הרימו גבה בהפתעה, והרב המשיך: "למעלה יש סטנדר, ועל הסטנדר יש גמרא פתוחה, יש מי שבשבילו זה גן עדן, ויש מי שבשבילו זהו גיהנום..." והחבר'ה חזרו לישון.

שנים רבות עברו מאז אותם שנים מכוננות בתקופת הישיבה, אך משהו בעיקרון התמציתי המנוסח במשפט האלמותי הזה מתבהר בעבורי ככל שעוברות השנים.

ככל שעובר הזמן, אני מבחין יותר ויותר בתופעה האנושית המעניינת שאנשים שונים, באותה הסיטואציה, חווים חוויה שונה לחלוטין. זו יכולה להיות אותה חוויה, הרפתקה, התנסות, הפתעה ועדיין, יש מי שיחווה אותה כגן עדן, ומי שיחווה אותה כגיהנום.

למה זה כך? מה זה אומר עלינו? איך אנחנו יכולים לנצל את הגילוי הזה להועיל לעצמינו ולאחרים?

תחילתה של תשובה מסתתרת בפתיחת פרשת השבוע שלנו.

אומרת התורה: "ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה..."

על כך אומר רבי אלעזר במדרש:  כשאמר הקב”ה דבר זה בסיני, באותה שעה (איכה ג') "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" אלא מאליה הרעה באה על עושה הרעה והטובה באה על עושה הטובה...

שם, כשעמדו עם ישראל מתחת להר סיני, וה' הוריד להם את התורה מן השמים, כרת עימם את ברית הנצח שבין עם וא-לוקיו, ה' גם הוריש עקרון לעם ישראל ולעולם כולו. הברכה והקללה הם לא דבר מנותק מהפעולות שאנחנו בוחרים לעשות, הברכה והקללה הם חלק מהעשיה שלנו. "מאליה באה הרעה... מאליה באה הטובה..."

כשאנחנו ילדים, כשאנחנו מתנהגים כמו ילדים וחושבים כמו ילדים, אנחנו רואים את העולם ואת המבוגרים המנהלים אותו כמתבונן במעשינו ומתייחס אליהם, מעניש או נותן פרס. חלק מההתבגרות אותה אנחנו אמורים לחוות היא התובנה שאין באמת תגובה חיצונית למעשים שלנו. יש לכל החלטה ופעולה תוצאה שטמונה מראש במהותה של הבחירה שלנו.

ואף יותר מכך, המפתח לבחירה בטוב, להליכה בדרך שמביאה לנו אושר, תלויה באופן בו אנחנו בוחרים להסתכל על המציאות, על ההחלטות שלנו ועל הקורות אותנו.

ראה! הברכה והקללה תלויות בראיה שלך! אנוכי נותן לפניך דבר אחד, את התורה האחת, שניתן לראות בה ברית כובלת שלא ניתן להשתחרר ממנה וניתן לראות בה עץ חיים למי שמחזיק בה ותומכיה מאושר, את הארץ האחת שיש מי שרואה בה ארץ אוכלת יושביה ויש מי שרואה בה ארץ זבת חלב ודבש, את החיים היקרים שיש מי שרואה בהם מסע ארוך ומיגע ללא אופק ויש מי שרואה בהם טיול מענג מלא בהפתעות.

אולי תחילת הדרך לגן העדן, לברכה המיוחלת צריכה להיות באומץ שלנו לקבל את העובדה שהברכות הגדולות ביותר בחיינו נמצאות מתחת לאף ותלויות בראיית העיניים ואף הזמנים המאתגרים ביותר צופנים בחובם ברכה גנוזה.

שבת שלום!

הרב יאיר

עבור לתוכן העמוד