לראות מעבר למציאות הסגר-פרשת דברים – חזון

23/07/2020
הגדל

 יש רגעים בחיים בהם נראה שהמציאות פשוט סוגרת סביבנו. במיוחד כשהבידוד או החשש מהסגר השני מגיעים בפעם השניה, אחרי שחשבנו שהכל מאחרינו, זה מאתגר הרבה יותר.

האם משה רבינו ניצב בפני אתגר דומה, רגע לפני שבני ישראל נכנסים לארץ המובטחת והוא הולך להישאר מאחור?

איך יכול משה להרים את עצמו ממחשבות של דיכאון וייאוש, ולומר לבני ישראל את חזונו הגדול אשר ייכתב להיות ספר דברים, 'משנה תורה'?

אולי הסוד נמצא דווקא בחיבור של פרשת דברים עם ההפטרה הקבועה שלה, 'חזון ישעיהו' –שעל שמה נקראת השבת כולה 'שבת חזון'.

בעל ה'נתיבות שלום' מסביר מדוע דווקא נבואתו זו של ישעיהו שכתה לכותרת המיוחדת של 'חזון':

"שבת זו נקראת שבת חזון, על שם שמפטירין בה חזון ישעיהו. והנה לשון חזון אינו מצוי בשאר נביאים, וצריך בירור במה נתיחדה נבואת ישעיהו מכל שאר הנביאים שנקראת בשם חזון, והרי כולה דברי מוסר ותוכחה, "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי" וגו' ומדוע דוקא היא נאמרה בלשון חזון ולמה נקראת השבת דווקא ע"ש זה..."

לפני שהרב ברזובסקי מסביר את המיוחד בשם 'חזון' הוא מוסיף ומקשה: הרי כל ההפטרה הזו מלאה בדברי תוכחה ומוסר! זהו חזון?? האם חזון לא אמור להיות המבט המרומם אל העתיד? היכולת לראות עד לאופק ואף מעבר אליו?

ממשיך ה'נתיבות':

"וזה ענין חזון ישעיהו. משמעות חזון שמדבר גדולות למעלה מן השכל. והחזון הוא כמו שנאמר שם "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי", וגם "זרע מרעים בנים משחיתים", אפילו כאשר פשעו בי והם בנים משחיתים הריהם ג"כ בנים, שישראל הם תמיד בבחינת בנים להשי"ת אפילו כאשר הם חוטאים..."

מתוך דבריו של של אדמו"ר חסידות סלונים, אנו מתרוממים לנקודת מבט גבוהה, מעבר למה שיכולנו לחזות.

חזון אמיתי, הוא כזה שאכן רואה הרבה מעבר למה שמאפשרות לנו היכולות האנושיות שלנו. ההפטרה כולה, על דברי התוכחה שלה, היא חזון גדול של אהבה וקשר שלא יכול להינתק בין עם ישראל וריבונו של עולם!

הרי מה בעצם אומרת לנו ההפטרה? הנביא בעצם בדברי תוכחתו מבהיר שקיום הקשר בין עם ישראל וריבונו של עולם איננה תלויה במעשיהם! יכול להיות שכשעם ישראל יחטא הוא ישלם על מעשיו, אך בנים נשארים בנים לעולם! האם אפשר להבין את זה? לא! וזו הגדולה של הקשר! הוא הרבה מעבר להבנה, להסברים, לתכנונים ולמה שאנחנו מנסים להסביר לעצמינו.

דבריו אלו של ה'נתיבות שלום' יסודם במחלוקת המפורסמת בגמ' בקידושין דף ל"ו בין רבי יהודה ורבי מאיר. לכאורה טענתו של רבי יהודה צודקת מאין כמותה! 'בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, אתם קרויים בנים'! וכשעם ישראל איננו נתנהג באופן שתואם התנהגות בניו של ריבונו של עולם, איך אפשר לקרוא להם בניו?

רבי מאיר, שמאיר את התורה באור שמעבר להסתכלות הפשוטה, אומר שלא כך. הקשר בינינו לבין מלכו של עולם הוא קשר לא ניתן להבין אותו, גם לא באופן הפשוט של הורים וילדיהם.

משה ניצב גם הוא מול מציאות שאיננה נתפסת, איננה מובנת, והדרך להתמודד עם גזירת המיתה במדבר טרם הכניסה לארץ היא להתעלות ולהבין שמעשיו של ה' הם מעבר להבנה האנושית, ועל כך שמחתנו הגדולה.

אף אנו במצב המשונה והמאתגר אליו נקלענו ביחד עם העולם כולו נאמר:

מאת ה' היתה זו, היא נפלאת בעיננו! אמנם המציאות איננה מובנת והתחושה לעיתים היא של תסכול גדול, אך הידיעה שהכל מאת ה' היא תאיר לנו את חשכת הימים הללו! אנו רואים את המציאות מבעד לחזון, לנבואה שקוראת לנו לראות את מעבר לגבולות ההבנה ולהתעלות לשמחה בזכות להיות בניו של מקום!

שבת שלום!

עבור לתוכן העמוד