שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - פרשת במדבר

21/05/2020
הגדל

הפרשה פותחת בציווי "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... בְּמִסְפַּר...". ספירת בני ישראל תופסת את עיקרה של הפרשה. ציווי דומה אנו מוצאים בסוף ספר במדבר, בפרשת פנחס. שם בשנת הארבעים, מונים את העם לאחר המגפה שהיתה בעקבות חטא פעור. הספירה אצלנו בחודש אייר בשנה השנית, אינה הספירה הראשונה, שהרי כבר נספרו בתשרי לאחר חטא העגל, כפי שמופיע בפרשת כי תשא.  אך מפני חיבתן של ישראל הוא מונה אותן כל שעה, כדברי רש"י. הספירה בפרשתינו והחלוקה לדגלים, הכנה היא לקראת מסע קצר וכניסה לא"י. אלא שחטא המרגלים בהמשך שינה את התוכניות.

המשנה במסכת יומא (פרק ב משנה א) מתארת את תהליך בחירת הכהן שיזכה בתרומת הדשן:

בראשונה, כל מי שרוצה לתרום את המזבח - תורם. ובזמן שהן מרובין - רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חבירו ... זכה. ואם היו שניהן שוין - הממונה אומר להן: הצביעו. ...

הגמרא (יומא כב:)  מסבירה כי הגרלה זו נעשתה על ידי ספירת אצבעות הכוהנים, ולא על ידי ספירת הכהנים עצמם, כיון שאסור למנות את בני ישראל. וכך אומר ר' אלעזר: "כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר 'והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד'. רב נחמן בר יצחק אמר: עובר בשני לאוין שנאמר 'לא ימד ולא יספר'".

עקב כך מדגיש רש"י כי הספירה נעשתה על ידי מתן שקלים, שהיא הדרך המותרת, כפי שנאמר בפרשת כי תשא.

המלבי"ם (שמות ל) כותב שלשה טעמים לאיסור לספור את העם. א. מחשש עין הרע.  ב. מצד שאין הברכה מצויה אלא במה שסמוי מן העין, ואם יספרו אותם תסתלק הברכה. ג. כי כל עוד העם מתאחדים והם כולם כאיש אחד - זכות הרבים גדולה מאד, אבל כאשר מונים אותם, שאז מפרידים כל איש בפני עצמו, יחופשו מעשיהם, ואז ישלוט בהם נגף, ולתקן זה צוה שכל אחד יתן מחצית השקל, שזה מורה על אגודתם, שכל יחיד הוא רק מחצית ולא דבר שלם, וצריך שיצטרף אחר עמו עד יעשה כדבר שלם.

בימים אלו בהם מספר החולים והמתים במגפה מופיע בראש כותרות החדשות, חשוב לנו להתאחד כולנו ולהתחזק במצוות הצדקה! 

בהמשך הגמרא שהבאנו ממסכת יומא, מובאת שאלה על הפסוק הפותח את הפטרת פרשת במדבר (אותה נחליף השבת בהפטרת מחר חודש):

אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: 'וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם' וכתיב 'אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר'!? לא קשיא: כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום.

בזמן שאין עושים רצונו של מקום - הם יכולים להיספר, וכשעושין רצונו של מקום - רבים הם עד שאין להם מספר.

ניתן עוד להסביר, שמעבר לריבוי מספר של בני ישראל שעדיין ניתן לספירה, הרי נאמר: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים. כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם...". אהבת ה' את ישראל נובעת מתכונות מיוחדות של עם ישראל כאשר הם עושין רצונו של מקום, ובמצב זה משמעות הציווי "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אינה ספירה, אלא נשיאת ראש לגדולה, ועל זה נאמר: " לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר " כי הברכה שרויה במה שסמוי מן העין!

שבת שלום.

 

עבור לתוכן העמוד