משפטים- "עשות משפט ואהבת חסד"- ערבות הדדית כחיוב בפרשה

20/02/2020
הגדל

פרשת 'משפטים' מגיעה לאחר 'עשרת הדיברות' והיא עוסקת במצוות רבות ובלא מעט דינים.

ההוראות, שבפרשתנו מבקשות ללמד, כי לא די בחוויות רוחניות נשגבות שבהן זכו בני ישראל באופן פסיבי במהלך יציאת מצרים, בקריעת ים סוף ואף לא בקולות שנשמעו בהוד ובהדר של הרעיונות הנעלים שנשמעו בעת מתן תורה, אלא יש צורך לחבר את העם אל המציאות הקיימת בשגרת החיים.

חיבור זה גם נעשה על ידי התחייבות משלימה מצדו של העם, שבאה לידי ביטוי בהצהרה המפורסמת שנאמרה על ידו במעמד הברית, אשר חותם את פרשת 'משפטים'  "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע".

בעיקר, מבקשת פרשתנו, להסדיר נושאים ותרחישים שונים, שבהם עלול האדם להיתקל במהלך שגרת חייו, כגון: דיני נזיקין ודיני שומרים, מצוות השבת אבידה ואיסור מתן עדות שקר.

פערים חברתיים יתכנו בין עניים לעשירים גם בעם ישראל ולרוב הינם בלתי נמנעים. בשל עובדה זו, דגש רב מושם בפסוקי הפרשה על מניעת פגיעה בחלשים ובחסרי המגן ובכלל זה בעבד, בגר, ביתום, באלמנה, בדל ובאביון.

בניגוד לשיטות משפט אחרות, שככלל, מושם בהן דגש על זכויות, המשפט העברי מבוסס על חובות.

משפטי התורה, מבקשים להדריך את האדם יום יום שעה שעה, לחשוב גם על צרכיו של האחר ובפרט על כבודו שלא יירמס.

כך למשל, במרכזה של הפרשה, מצויה מצוות ההלוואה והיא נועדה ללמד אותנו פרק חשוב בכל הקשור לדאגה לחלשים המצויים ברמה סוציואקונומית נמוכה. לדעת הרמב"ם בהלכות 'מתנות עניים' הלוואה נחשבת לחשובה ומעולה אף יותר ממתן צדקה ו״שאין למעלה ממנה״.

כמאה שנים לאחר שנכתבו דבריו של הרמב"ם, נדרש בעל 'ספר החינוך' מברצלונה להסביר את החשיבות שיש במצוות מתן הלוואה. לדבריו, לא רק שההלוואה הופכת את הנותנים לשליחים הזוכים לעשות חסד עם האחר ונוטעת בהם מידות נעלות, היא גם מונעת פגיעה אפשרית בנזקק, שהרי בניגוד למצוות צדקה שניתנת לעניים ולרוב כרוכה בפרסום ובושה למקבל, ההלוואה, שכיחה גם בקרב בני המעמד הבינוני. יתרה מזאת, לא מן הנמנע, כי ביום מן הימים הלווים יתבססו מבחינה כלכלית ואף יצליחו להשיב בראש מורם ובצורה מכובדת את הכסף שקיבלו.

נזכה גם במהלך שגרת החיים 'לפקוח עיניים' ולחיות עם תחושת ערבות הדדית שיש בה גילוי רגישות ואכפתיות ביחס לצרכיו של האחר.

שבת שלום, הלל

עבור לתוכן העמוד