דבר תורה לפרשת ואתחנן- על התפילה.

16/08/2019
הגדל

 

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲ-דֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵ-ל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן." (דברים ג', כג: )

 

חז"ל מלמדים אותנו כי משה רבנו, אדון הנביאים, התפלל 515 תפילות, תקט"ו כמניין "ואתחנן", וכמנין "תפלה".

יש להניח כי רבם של ישראל , שהיו נהירים לו שבילי השמים, ידע כיצד להתפלל ומה לומר. כמו כן ידע את כל ה"כוונות" והיחודים האפשריים; את אלו של אנשי כנסת הגדולה, של התנאים והאמוראים, ושל רבותינו המקובלים, האר"י והרש"ש.

 

ובכל זאת, האדם הגדול ביותר, בתפילות הגדולות ביותר, נענה בשלילה: " וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי".

 

וזה מזכיר לנו גם את אברהם אבינו, שגם הוא התפלל על אנשי סדום, וג"כ לא נענה.

ומעניין שמשניהם, אברהם אבינו ומשה רבנו, אנו לומדים הלכות תפילה.

מאברהם- "א"ר חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו, א-להי אברהם בעזרו; וכשמת אומרים לו אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? דכתיב (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם". (ברכות ו ע"ב)

 

הגמרא לומדת מהפסוק בבראשית י"ט,כז: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' " הלכה בהלכות תפילה. פסוק זה נאמר אחרי הריסת סדום, אחרי שתפילתו של אברהם לא נענתה.

גם מתפילתו של משה לומדים הלכה:

 

"דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנלן - ממשה דכתיב (דברים ג') ואתחנן אל ה' בעת ההיא; וכתיב ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'.( ברכות דף לב ע"א)

 

לכאורה היינו מצפים כי חז"ל ילמדו אותנו הלכות תפילה מתפילות שכן "הצליחו", שכן נענו. ואין הדבר כן.

ואולי ניתן להבין את הדבר לאור ביאורו הנפלא של ה"שפת אמת" לתפילתו של משה:

 

... אף כי פשוט נראה שיש לאדם להתפלל בשעה שנצרך לבקשה. אבל באמת עיקר מעלת התפילה היא שיכוון לתפילה עצמה לא לעשיות בקשתו. כי אף כשהאדם מבקש על איזה דבר. מ"מ בעמדו להתפלל יש לו לשכוח צרכיו ולהתפעל בשבחו של מקום. ויוכל להיות נענה בתפילתו ע"י שבקשתו גרם לו לבוא לתפילה. וז"ש ביצור נק' תפילה בצר לי אקרא כו' שכיון שע"י הצרה בא אל התפילה הוא מחובר להתפילה. ועי"ז נענה. (שפת אמת ואתחנן שבת נחמו, תרל"ג)

 

מלמד אותנו השפת אמת, כי תפילה איננה (רק) כלי למילוי צרכינו ובקשותינו. תפילה היא מפגש עם ריבונו של עולם. ולפעמים הצרכים והבקשות הם רק הטריגר המוביל אותנו למפגש זה.

אדם המודע לרעיון זה ופועל על פיו, יוכל גם להיענות בתפילתו, דווקא בגלל שהבקשה הביאה אותו למפגש. אולם המפגש הוא העיקר.

 

ואולי זאת הסיבה שחז"ל לימדו אותנו ענייני תפילה דווקא מתפילות כאלו, שלכאורה לא נענו; ללמדנו כי מטרת התפילה אינה to pray, לבקש; אלא להתפלל, "ואני- תפילה".

 

עבור לתוכן העמוד